קונונסנס – הבלוג

בשנות נעוריי, מדע בדיוני, או כפי שנכון יותר לכנות אותו "ספרות ספקולטיבית", היה הז'אנר החביב עלי. אני עדיין מחבב מאד את הספרות הזו, אבל יש פחות ופחות הזדמנויות לקרוא אותה. מעט מדי ספרי מד"ב מתורגמים לעברית (להבדיל מפנטזיה שהיא ז'אנר שונה לחלוטין). אבל...

הספר הראשון של מרגרט אטווד שקראתי היה "אי סדר מוסרי", אוסף נפלא של סיפורים קצרים שיצא בעברית לפני קצת יותר משנתיים. הספר עשה עלי רושם כה עז, שפשוט לא יכולתי לכתוב עליו. עכשיו, עם יציאתו לאור של "עין החתול" בתרגום חדש לעברית, אני מרגיש שאני מחזיר...

בעצם, כל מה שאני רוצה לכתוב על "מלחמה ומלחמה" הוא את המילה "קראו" 700 פעם. איך אפשר לכתוב על ספר שמתאר השתלשלות אירועים די ברורה, אבל מה שקורה בו רחוק מלהיות מה שהוא? "מלחמה ומלחמה" מאת לאסלו קרסנהורקאי מלא באירועים אבל הם רחוקים מלמצות...

גילוי נאות: איני נוטה חיבה אישית לרב אליקים לבנון, ובעבר אף היה מפגש לא נעים בינינו. תקציר האירועים הקודמים: הרב אליקים לבנון הכריז שאם חיילים דתיים יחוייבו להשתתף בטקסים רשמיים הכוללים שירת נשים עליהם לצאת מהאירוע אפילו אם תעמוד בחוץ כיתת יורים. יוסי גורביץ כתב בצדק...

אמרות היסוד - אפיקורוס הנה ספר שהוא לא רק מבוא לפילוסופיה אלא ספר פילוסופיה בפני עצמו. "מהי הפילוסופיה העתיקה" מאת פייר אדו מומלץ לא רק למי שמתעניין בפילוסופיה היוונית (החל בסופיסטים וכלה בניאו-פלאטוניזם), אלא כספר מבוא לפילוסופיה בכלל. ב"מהי הפילוסופיה...

אדם רואה את מה שהוא מצפה לראות, שומע את מה שהוא מצפה לשמוע וקורא את מה שהוא מצפה לקרוא. דוגמא מובהקת לכך נמצאת בסיפור המקסים "תינוק", המופיע בספרו החדש של רועי חן "תל של אביב", ושנפתח בהצהרה כי יללת החתולים אינה "מיאו", אלא אאו או איו או...

הגיליון האחרון של "מטעם", המוקדש כולו לברטולט ברכט, הוא מופת של עריכה. החל מחיתוך הנייר הנהדר המופיע על כריכתו הקדמית וכלה בשיר שחותם אותו "הספרות כל-כולה תיחקר". המחצית הראשונה של הספר (וזהו ספר) היא אנתולוגיה של שירים, קטעי יומן, קטעים ממחזות...

הבהרה: למרות מה שעשוי להידמות בקריאה ראשונה, הביקורת נטולת ספוילרים. חיים ומוות ביד אליהו אם הקורא הוא הבלש, הסופר הוא הרוצח. הרומן הבלשי "תיק נעדר" הוא ספר הפרוזה הראשון של דרור משעני, עורך ספרות ומי שערך בעבר את מוסף ספרים של "הארץ". באופן...

מאסוג'י אוגו, הגיבור והמספר של "אמן של העולם הצף" מאת קזואו אישיגורו, רוצה לקחת את נכדו לקולנוע כדי לצפות בסרט מפחיד. הנכד מפגין התלהבות, אולם אנו כקוראים יכולים לראות שההתלהבות מחפה על פחד, ושהנכד היה מעדיף שמישהו ימנע ממנו את התענוג המפוקפק בלי שהוא ייאלץ...

בסיפור הקלאסי של אדגר אלן פו "המכתב הגנוב" טוען פו שהמחבוא הטוב ביותר הוא המקום הגלוי ביותר - היכן שאף אחד לא יעלה בדעתו לחפש. בסיפור של פו נגנב מכתב שיש בכוחו להביך את המלכה והגנב מציג אותו לעיני כל בידיעה שאף בלש לא יצליח למצוא את מה שאינו מוסתר....