בשם הגילוי הנאות עלי לפתוח ולומר שמחבר “בן יחיד”, אבי גרפינקל, הוא חבר ותיק שלי, עוד בטרם נעשיתי מבקר ספרים. עניינו של הגילוי הנאות אינו בהודאה שיחסי החברות מקלקלים את השורה, אלא בקושי להפריד בין חברי אבי גרפינקל לקול המספר של “בן יחיד”, אלירן זינאווי. לא בגלל איזשהו דמיון ביניהם, אלא בגלל שזינאווי, כמו גרפינקל, הוא קודם כל מספר מחונן. הוא יודע איך להחזיק סיפור, לפתח אותו, ליצור מתח ולהשהות אותו כשצריך, גם כשהקורא יודע, או חושב שהוא יודע, מה עתיד לקרות ליורש העצר של אימפריית הפשע של האחים זינאווי.

הספר נפתח באישה הנכנסת למשרדם של האחים ומבקשת מהם לרצוח את בן זוגה לשעבר. משם מוליך אותנו זינאווי לסיפור אהבה מפתיע עם סטודנטית לרפואה, ייעוץ לקמפיין בחירות, מאבק נגד משפחת עבריינים יריבה ואפילו שירות מילואים במבצע עופרת יצוקה. זינאווי מבקר בחלקים שונים של החברה הישראלית ומאיר אותם מבחוץ, מלמטה, כמי שאף פעם לא יהיה שייך. זרותו וחוסר שייכותו בולטים בכל מקום, במפגש עם חבריה ההיפסטרים של חברתו ובהתנגשות אלימה עם יועצי בחירות אחרים.

במבט ראשון נדמה שגרפינקל עושה במיומנות את מה שנעשה כבר לא מעט פעמים בעבר – בניית דמותו של העבריין, הסוציופת חסר המצפון לכאורה, כאדם רגיל. אך זינאווי אינו סוציופת, הוא בעל מצפון ומודע להשלכות מעשיו ולעוולות שהוא מעולל. לצד זרותו, הוא ישראלי טיפוסי, משרת במילואים ואפילו בקרבי, מתאהב, מזיין בשירותים, מייעץ לקמפיין בחירות ולא בוחל בהסתה נגד חלשים ממנו כדי לצבור אהדה. זינאווי, הפושע המאיים, הוא אדם כמו כולנו. כבול בנסיבות הולדתו שלא הותירו לו ברירה אלא לפשוע.

יש לזינאווי מצפון, אך גם מנגנון רציונליזציה מפותח להצדיק את מעשיו. הוא היה שמח לעזוב את עולם הפשע אבל אין לו ברירה, וההסברים הרציונליים מובילים אותו עמוק יותר ויותר לתוך מערבולת דם.

הרציונליזציה של הפשעים רומזת למהלך הסמוי והמחוכם יותר של גרפינקל. שני סוגי פשעים יש בספר, פשעי משפחת זינאווי – רצח וסחיטה, ולצדה אלימות חוקית שבכל יום – הסתה נגד פליטים ופשעי מלחמה. הפשעים אינם פשעיו של זינאווי לבדו, אלא פשעים רווחים בחברה הישראלית. הרציונליזציה של פשעי המספר מתערבבת ברציונליזציה של החברה הישראלית. כמו אלירן זינאווי, גם אנחנו מספרים לעצמנו שאין לנו ברירה ולא יכולנו לפעול אחרת.

על פני השטח, גרפינקל מראה לנו פושע שאינו סוציופת אלא אדם ככל אדם אחר. לפשעיו הנוראים יש סיבה והוא לא יכול לחרוג מהתבנית שהתוו לו הגורל ונסיבות הולדתו. בפועל, זינאווי הוא מראה לחברה הישראלית, שפשעים הכרחיים לכאורה הם חלק ממציאות חייה. זינאווי טוען שהוא תוצר הכרחי של השכונה שגדל בה, וכמוהו אנו תוצר הכרחי של השכונה שבה אנחנו חיים. אין לנו ברירה אלא לבגוד, לשדוד, להסית ולרצוח. נולדנו לחיים האלה ואין לנו בריחה מהם. גרפינקל חושף את הפן הסוציופתי של החברה הישראלית. יורים ומסבירים, מסיתים ומתנצלים.

בן יחיד; אבי גרפינקל; ידיעות ספרים; 373 עמודים

הרשימה התפרסמה ב”טיים אאוט” ב-5.4.2015

נגישות