פיליפ מארלו, בלש שלא מטפל בענייני גירושים, נשכר לחפש את אשתו של דירייס קינגסלי, קריסטל, שנעדרת כבר חודש שלם. קריסטל הודיעה לבעלה שהיא החליטה להיפרד ממנו, אבל הוא חושש שנטייתה לגניבות עלולה לסבך אותה ולהכתים את שמו הטוב. חוץ מזה, הוא אוהב אותה. מאד.
מי שראה את "ביג ליבובסקי" לא יתקשה לזהות את התבנית ששימשה את האחים כהן, ולא במקרה. "האישה באגם" מאת ריימונד צ'נדלר הופיע ב-1943 והוא אחת הקלאסיקות של הספרות הבלשית, ובצדק. קלאסי, אך לא מיושן. גם אם פתרון התעלומה לא יפתיע את מה שקרא בלש אחד או שניים, העניין איננו דווקא פתרון התעלומה, אלא האופן שבו היא מתגלגלת מתחילתה ועד סופה, ותפקידו של פיליפ מארלו בתוכה.
מארלו נע בספר כצופה לא מעורב, כמשתתף כמעט פאסיבי. אמנם בדרכו הוא ייתקל בגופה אחת או שתיים, יעמוד בסכנת חיים פעם או פעמיים ואפילו יפתור כמה תעלומות רצח, אבל הוא פועל כמספר שרק מתאר את מה שעיניו רואות, כמי שכל פעולותיו נועדו לאפשר לו להמשיך לנוע ולתאר את מה שהוא רואה, כמעט כמצלמה. ובאמת, בעיבוד הקולנועי של הסרט בחר הבמאי רוברט מונטגומרי להציג את כל ההתרחשויות מנקודת המבט של מארלו, כמו במשחקי פעולה בגוף ראשון. את דמותו של מארלו אנו רואים בסרט רק כשהיא משתקפת במראות, ובדרך כלל אנו רק שומעים את קולו.
"האישה באגם" מלא בתיאורים מתחילתו ועד סופו, וראוי לציין בהקשר זה את התרגום הנהדר של אסף שור. כל דבר שמארלו רואה מתואר על ידיו בפרטי פרטים. אלו תיאורים מפורטים, כמעט בנאליים, של רהיטים ושל משרדים ושל בני אדם, אבל כל תיאור עשוי להיות פתח לפיוט.
מלבד יופיים, לתיאורים המפורטים יש תפקיד. מארלו מקפיד לתאר כל מה שהוא רואה, אבל רק את מה שהוא רואה. למשל, בפתיחת הספר, כשהוא מחכה לפגישה עם קינגסלי מספר מארלו "מאחורי שולחן שטוח, בקו ישר מול הדלתות ישבה יפהפייה גבוהה, דקה וכהת שיער. שמה, על פי אותיות התבליט שבלוחית הנטויה שעל שולחנה, היה מיס אדריאן פרומסט". האם היא מיס אדריאן פרומסט? כנראה שכן, אבל מארלו לא מוכן ולא רוצה להתחייב בעניין זה
כאמור, הספר גדוש בתיאורים, אך הם תמיד מגיעים מנקודת מבטו של מארלו. לכאורה, התיאור הוא אובייקטיבי לחלוטין, אך תמיד זו זווית הראיה של המספר, המתאר לנו את מה שהוא רואה ולאו דווקא את מה שהוא חושב.
מראה העין הוא הדבר היחיד שאפשר להסתמך עליו, ומה שהבלש רואה הוא גם מה שאנחנו רואים, אבל מראית העין עלולה להיות גם הדבר המטעה ביותר. לא מה שאנחנו לא יודעים, אלא מה שאנחנו חושבים שאנחנו רואים הוא שמסתיר את האמת.
האישה באגם; ריימונד צ'נדלר; מאנגלית: אסף שור; 280 עמודים; הוצאת כתר
הרשימה התפרסמה במדור הספרות של "טיים אאוט" ב-5 בפברואר 2014."תיבה" – סדנאות קריאה, סדנאות כתיבה ושירותי עריכה
מי שראה את "ביג ליבובסקי" לא יתקשה לזהות את התבנית ששימשה את האחים כהן, ולא במקרה. "האישה באגם" מאת ריימונד צ'נדלר הופיע ב-1943 והוא אחת הקלאסיקות של הספרות הבלשית, ובצדק. קלאסי, אך לא מיושן. גם אם פתרון התעלומה לא יפתיע את מה שקרא בלש אחד או שניים, העניין איננו דווקא פתרון התעלומה, אלא האופן שבו היא מתגלגלת מתחילתה ועד סופה, ותפקידו של פיליפ מארלו בתוכה.
מארלו נע בספר כצופה לא מעורב, כמשתתף כמעט פאסיבי. אמנם בדרכו הוא ייתקל בגופה אחת או שתיים, יעמוד בסכנת חיים פעם או פעמיים ואפילו יפתור כמה תעלומות רצח, אבל הוא פועל כמספר שרק מתאר את מה שעיניו רואות, כמי שכל פעולותיו נועדו לאפשר לו להמשיך לנוע ולתאר את מה שהוא רואה, כמעט כמצלמה. ובאמת, בעיבוד הקולנועי של הסרט בחר הבמאי רוברט מונטגומרי להציג את כל ההתרחשויות מנקודת המבט של מארלו, כמו במשחקי פעולה בגוף ראשון. את דמותו של מארלו אנו רואים בסרט רק כשהיא משתקפת במראות, ובדרך כלל אנו רק שומעים את קולו.
"האישה באגם" מלא בתיאורים מתחילתו ועד סופו, וראוי לציין בהקשר זה את התרגום הנהדר של אסף שור. כל דבר שמארלו רואה מתואר על ידיו בפרטי פרטים. אלו תיאורים מפורטים, כמעט בנאליים, של רהיטים ושל משרדים ושל בני אדם, אבל כל תיאור עשוי להיות פתח לפיוט.
מלבד יופיים, לתיאורים המפורטים יש תפקיד. מארלו מקפיד לתאר כל מה שהוא רואה, אבל רק את מה שהוא רואה. למשל, בפתיחת הספר, כשהוא מחכה לפגישה עם קינגסלי מספר מארלו "מאחורי שולחן שטוח, בקו ישר מול הדלתות ישבה יפהפייה גבוהה, דקה וכהת שיער. שמה, על פי אותיות התבליט שבלוחית הנטויה שעל שולחנה, היה מיס אדריאן פרומסט". האם היא מיס אדריאן פרומסט? כנראה שכן, אבל מארלו לא מוכן ולא רוצה להתחייב בעניין זה
כאמור, הספר גדוש בתיאורים, אך הם תמיד מגיעים מנקודת מבטו של מארלו. לכאורה, התיאור הוא אובייקטיבי לחלוטין, אך תמיד זו זווית הראיה של המספר, המתאר לנו את מה שהוא רואה ולאו דווקא את מה שהוא חושב.
מראה העין הוא הדבר היחיד שאפשר להסתמך עליו, ומה שהבלש רואה הוא גם מה שאנחנו רואים, אבל מראית העין עלולה להיות גם הדבר המטעה ביותר. לא מה שאנחנו לא יודעים, אלא מה שאנחנו חושבים שאנחנו רואים הוא שמסתיר את האמת.
האישה באגם; ריימונד צ'נדלר; מאנגלית: אסף שור; 280 עמודים; הוצאת כתר
הרשימה התפרסמה במדור הספרות של "טיים אאוט" ב-5 בפברואר 2014."תיבה" – סדנאות קריאה, סדנאות כתיבה ושירותי עריכה
