מטח היריות היה קצר. אחי אחי שלי זעק אז הפצוע.

– כן בוריס, אני לידך. אתה תהיה בסדר, אתה שומע בוריס? תיכף יגיע המסוק. זה פצע שטחי.

– לא קוראים לי בוריס. קוראים לי אפרים.

– יהיה בסדר, אל תוותר. תחשוב על אשתך ועל הילדים הקטנים שמחכים לך בבית

– אני לא נשוי

– אבל אתה כבר בן 19. אתם החילונים. למה אתם מחכים. עם ישראל צריך עוד ילדים יהודים. אתם לא מבינים, ובסוף מאוחר מדי. אז תחשוב על אבא ואמא שמחכים לך בבית.

– איזה בית ואיזה הורים? אבא שלי נשאר ברוסיה, השיכור, ובעל הבית פינה את אמא שלי מהדירה כי הלקוחות עשו יותר מדי רעש.

– ה’ ירחם. הנה, בוא נוריד ממך את הבגדים הרטובים ואכסה אותך בשמיכה. סיפרתי לך פעם בוריס איך נעשיתי חובש קרבי.

– לא קוראים לי בוריס

– אז אתה שומע? אוי הפצע הזה נראה לא טוב. אבא שלי היה מוהל, ואבא שלו, גם היה מוהל, ואבא שלו? היה שוחט. אז, כמו שאתה רואה, הרפואה עוברת אצלנו במשפחה. אז כשהגעתי לצבא שאלו אותי מה אני רוצה להיות

– מים, מים. אני צמא.

– כן, בוריס, מיד. אני תיכף מגיע לנקודה. אז אמרתי להם, או מוהל או שוחט. אמרו לי, מוהלים אנחנו לא צריכים ושוחטים יש לנו מספיק, ברוך ה’. רוצה להיות חובש קרבי? ברור שהסכמתי. בוריס, בוריס, תתעורר.

– קוראים לי

– אוי ואבוי בוריס, אתה נפצעת בירך. אבל אל תדאג, גם יעקב אבינו פצע בירך כשנלחם עם מלאכו של עשו, אבל הוא ניצח אותו ואפילו קיבל שם חדש – ישראל. שם יפה, אה? מה דעתך, במקום בוריס נקרא לך ישראל, ואז הוא החזיק אותו עד אור הבוקר. וגם אני אשמור אותך בחיים עד שהמסוק יגיע. לא שאתה עשו, חס וחלילה. אתה יהודי כשר, ישראל. עכשיו אנקה את הפצע, בזהירות. אוי, נדבקו לך כאן כל מיני לכלוכים שחייבים להוריד.

– אייייי, אייייייי, אתה משוגע? מה אתה מושך לי את הזין? איזה מין חובש אתה?

– או, איזה קול יש לך. ברוך השם, ישראל, אני רואה שאתה מרגיש יותר טוב

– לא קוראים לי בוריס

– כן, עכשיו קוראים לך ישראל. רגע, ה’ ישמור. אם זה לא לכלוך, אז זה מה שאני חושב שזה. ישראל, אתה גוי? יש לך עורלה. אתה יודע, ביהדות אומרים שהכל לטובה. אין צירוף מקרים. מקרה זה רק מה’. ואני חייב לומר לך את האמת, הפצע שלך לא נראה כל כך טוב, והמסוק? אין. מה שחסר לך עכשיו זה רק למות עם עורלה. מה תגיד לקב"ה? לא הספקתי? הייתי עסוק? לא, חביבי. העולם הזה הוא פרוזדור וגויים לא נכנסים לטרקלין. המזל שלך שאני כאן. כבר סיפרתי לך שאני ממשפחה של מוהלים. ואני כמו שאתה רואה אותי, מוהל כמעט מוסמך. אתה תהיה יהודי כשר כשתגיע לשמים. לא בוריס, ישראל.

– השתגעת? אני עומד למות, ואתה רוצה לחתוך לי את הזין?

– ששש.. איך אתה מדבר. פה של יהודי זה דבר קדוש. צריך להזדרז. אחרי שתמות זה כבר יהיה מאוחר מדי. אי אפשר למול אדם מת, ואתה יודע למה, כי היהדות היא דת של חיים. עתיד אדם ליתן דין על כל דבר שראו עיניו ולא נהנה ממנו. אל תעצום עיניים, ישראל. תיכף מתחילים. תברך, ברוך אתה ה’

– חובש, קר לי ואני צמא. תחזיק לי את היד. אני לא רוצה למות.

– אתה מקפיד, אה? אבל בשביל ברית מילה לא חייבים יין. תחזור אחרי, ברוך אתה ה’. בוריס, בוריס, ישראל, תתעורר. אל תמות לי. עוד לא.

ידו של בוריס-אפרים נשמטה, ליבו נדם. החובש הניף את הסכין.

פרק ב’ – רופא חולים

נגישות