"הסיפור האמריקאי הקלאסי" הוא אסופה של עשרים סיפורים קצרים (בין 5 ל-50 עמודים), שנכתבו בשנים 1911-1820. זו אסופה מצוינת שכוללת, בין השאר, סיפורים נהדרים מאת אדגר אלן פו, נת’נאיל הות’ורן, הרמן מלוויל, מרק טוויין, אדית וורטון והנרי ג’יימס. אבל, מבחינתי, יש בספר סיפור אחד שבולט מעל כל היתר. זהו "ברטלבי הלבלר" (1853) מאת הרמן מלוויל.

ברטלבי הוא החרוץ והמוכשר מבין שלושה לבלרים העובדים במשרדו של המספר, עורך דין בוול סטריט. אך יום אחד מתבקש ברטלבי על ידי מעסיקו לסייע לו בהשוואה בין שני מסמכים. להפתעתו, ברטלבי מסרב, או יותר נכון לומר "מעדיף שלא". ברטלבי ממשיך לעבוד, אך לכל בקשה לבדיקת דיוקם של העתקים הוא עונה "הייתי מעדיף שלא".

הסרבנות של ברטלבי הולכת ומתפשטת, ולבסוף הוא חדל מכל עבודה שהיא. כשמבקשים ממנו לעזוב את המשרד, שאותו הפך לביתוח, הוא עונה ש"הוא מעדיף שלא", ולמספר, שמרחם עליו, לא נותרת ברירה אלא להעביר את משרדיו לבניין אחר.

התנהגותו של ברטלבי נשארת סתומה עד לסופו של הסיפור. עורך הדין אמנם מנסה לרדת לפשרה, אך ההסבר שהוא מוצא נותר בגדר של אפשרות בלבד, וברטלבי עצמו מעדיף שלא להסביר את התנהגותו.

ברטלבי חי מחוץ לשיטה. 18 שנים קודם לכתיבת "ברטלבי", ב-1835, כותב נת’ניאל הות’ורן בסיפור "וייקפילד", על אדם שנעדר מביתו במשך 20 שנה, ובכל אותו זמן גר באותו רחוב. "בקרב האנדרלמוסיה השוררת לכאורה בעולמנו המסתורי, מותאם היחיד במדויק לשיטה, וכל השיטות מותאמות זו לזו, עד כי אם יסור הצידה לרגע, ייחשף אדם לסכנה הנוראה שיאבד לו מקומו לנצח".

"אין דבר המציק לאדם רציני כהתנגדות סבילה" , אומר המספר ב"ברטלבי", ויש בכך כדי להסביר במעט את הרושם העצום שהסיפור מותיר על הקורא. ברטלבי, בסבילותו, מוכיח שמה שנראה לנו מובן מאליו, כלל אינו כזה. לכאורה, כשכיר פתוחות בפני ברטלבי שתי אפשרויות – לעשות את עבודתו או להתפטר ולעזוב את המשרד. אך הוא אינו עושה זאת. הוא פשוט אינו עושה את מה שאינו מעדיף לעשות.

ברטלבי מעמיד את המספר במבוכה מוסרית. הוא רואה את עצמו, ובצדק, כאדם טוב. אך הוא אינו עומד בפני הלחץ של עמיתיו המקניטים אותו על חולשתו, ובמאמצים רבים הוא נפטר מברטלבי.

ברטלבי מטריד אותנו כי הוא מציב בפנינו חובה מוסרית. זו אינה החובה לעשות את הטוב, אלא החובה לא לעשות את מה שאנו מעדיפים שלא לעשות. לבחון את המוסכמות החברתיות שמכתיבות את רוב פעולותינו, ולשאול את עצמנו, האם לא נעדיף לא לציית להן. מלוויל לא מבטיח למי שילכו בדרך זו הרמוניה פנימית מאושרת נוסח "באדולינה". זה לא ההיתר לעשות כל מה שנרצה, אלא החובה לא לעשות את מה שאיננו רוצים.

באופן מוזר, ברטלבי הפסיבי מזכיר את גיבורו הגדול האחר של הרמן מלוויל, קפטן אחאב, בעל הקיבעון לנקמה בלווייתן שנטל את רגלו. גם הוא פועל בניגוד למוסכמות, החברתיות והמוסריות, וסופו שהוא מביא על עצמו את מותו.

"ברטלבי הלבלר" הוא סיפור על זמני, אבל כדאי לשים לב להקשר שבו הוא נכתב. ברטלבי הוא שכיר, והמספר הוא מעסיק. הם עובדים בוול סטריט, במקום שיהפוך למרכז הפיננסים העולמי. זוהי תקופת עליית הקפיטליזם האמריקאי, והדבר ניכר בסיפורים נוספים באסופה.

בסיפור "החיים במפעלי הברזל" (1861) כותבת רבקה הרדינג דייוויס על עובד מתכת בשם וולף שמגלה כשרון מפתיע לפיסול. בעל המפעל (נציג ההון), הרופא המקומי המייצג את הלב, ואדם נוסף בשם מיצ’ל, המייצג את ההשכלה והתרבות, דנים מה לעשות בכשרון שהתגלה. בעל המפעל אומר שאין לו חשק לטפח גאונים צעירים. "האל ידאג לצאן מרעיתו; ואם לא, יעבדו הם למען גאולתם. השיטה האמריקאית שלנו היא סולם שכל אחד יכול לעלות בו". הרופא אומר שלו היה בכוחו, היה מוציא את הפסל הגאון מהמפעל, אבל אין לו כסף. מיצ’ל אומר ש"רק תסיסה מלמטה הניעה את המסה התקועה, המתנערת", ולכן אין בכוונתו לעזור. בסופו של דבר, שלושתם מותירים את וולף במפעל.

דיון משעשע יותר בקפיטליזם אפשר למצוא בסיפור "השטר בן 1,000,000 הליש"ט" של מרק טוויין (1893). זהו סיפורו של אמריקאי שמגיע חסר כל ללונדון, ונקלע להתערבות. שני אחים עשירים נותנים לו שטר בן מיליון ליש"ט. יש רק שטר אחד כזה בעולם, ועליו לשרוד בעזרתו במשך חודש, מבלי שייאסר. הסיפור הזה ממחיש היטב את מופרכותו של מושג הכסף. השטר הוא הבטחה שאסור לה להתממש, וכל זמן שהוא נשאר בגדר הבטחה, מחזיקו אינו צריך להוציא ולו פני אחד כדי לחיות כעשיר מופלג.

הסיפור האחרון בספר "שמן כלבים" מאת אמברוז פירס (1911) הוא פנינה אמיתית. סיפור קצרצר בן חמישה עמודים המציג את פניו המקאבריות של הקפיטליזם. "שמי בופר בינגס", כותב המספר, "נולדתי להורים הגונים בני מעמד מצניע לכת, שכן אבי יצרן של שמן כלבים היה, ואילו אמי טיפלה בעוללים לא רצויים". בינגס מוצא דרך מועילה ורווחית לשלב בין שני מקורות ההכנסה הללו, והוריו רואים ברכה בעמלם. למרבה הצער, חוסר ההבנה של תושבי הכפר גורם לאסון משפחתי. בינגס עוקר מהכפר לעיר, וכותב את זכרונותיו "בלב כבד מחרטה על מעשה נמהר אשר גרר אחריו שואה כלכלית כה עגומה".

הסיפור האמריקאי הקצר; עורך: משה רון; מאנגלית: משה רון (כת"י שנמצא בבקבוק" ו"ברטלבי" בתרגום אברהם יבין, ו"המכתב הגנוב" בתרגום שירלי אגוזי); עם עובד; 470 עמודים

הרשימה התפרסמה במדור הספרות של “עכבר העיר” ב-19 ביולי, 2012.

נגישות