האמת שהיא שאין לי מושג מה קרה במהלך הפגנת רוכבי האופניים שגרם לשלום אייזנר לחבוט בנשקו במפגין. האמת היא שגם לכם אין מושג. יכול להיות ששלום אייזנר הוא בריון אלים שרק מחפש הזדמנות להכות גויים ושמאלנים. מצד שני, יכול להיות ששלום אייזנר אומר אמת, כאשר הוא טוען שהוא עשה כל נסיון למנוע אלימות, שהוא הותקף, שלא היתה לו ברירה ושהוא מתחרט על מעשיו.
לא ברור לי מה אני רוצה לומר, אבל הוא קשור לשקריות הדימוי המצולם. אנו אולי רגילים לחשוב שהתמונה-הצילום-הסרטון לא משקרים. זה רחוק מאד מלהיות מדויק. הדימוי החזותי ניצב במרכזו של סיפור קיים, ומחזק אותו. הוא ממחיש את מה שאנו כבר יודעים, או חושבים שאנו יודעים. אפילו הפעיל הדני המוכה נזקק למסגרת הקונטקסטואלית כדי להסביר את המקרה ואומר "עבורו (אייזנר), כמי שמשרת בצבא הכיבוש, כל אלימות היא מוצדקת".
כמו תמונות אחרות, גם התמונה של אייזנר הפכה די מהר למימ. הנה קצין חובש כיפה מכה מפגין תמים, הנה בדיחה. אבל, ההיתפסות המהירה לתמונה, ואני מודה שגם אני נפלתי בה, היא עדות לחוסר הרצון שלנו לספר את הסיפור המלא, המורכב, המדמם והאלים הרבה יותר ממכת קת בפרצופו של מפגין.
והרי אנו כבר רואים איך ישתלשלו הדברים. הרמטכ"ל ינזוף, ראש הממשלה יגנה ושר הבטחון יזדעזע. אצלנו? בצבא המוסרי ביותר בעולם? הכיבוש הוא אלימות לא בגלל מעשיו של שלום אייזנר. הכיבוש הוא שלילת זכות הצבעה ותנועה, השתלטות על אדמות ומים ופלישות ליליות לבתים. זו אלימות מתמשכת שאינה מתמצה בצילום אחד.
יותר מכך, האלימות, ומוזר שצריך להזכיר זאת, אינה נחלתו של צד אחד. זה סיפור שאין בו צדיקים גמורים מצד אחד ורשעים גמורים מצד שני, אלא רעים במידות משתנות משני הצדדים. קשה לפעול במצב של מורכבות מוסרית, וכדי להקל על עצמנו, אנו מספרים סיפור מערבוני שבו יש בצד אחד טוב מוחלט ובצד השני רע מוחלט. התמונה מסלקת אלף מילים נחוצות, ומאפשרת לנו לומר: הנה רשע גמור, הנה צדיק גמור.
אבהיר, אני לא חושב שהאדם רשאי או זכאי לניטרליות מוסרית. על כל אחד לנקוט עמדה מוסרית כלפי המציאות, ולעשות כמיטב יכולתו כדי לקדם אותה. אבל ראוי לפעול בתוך המציאות מתוך מודעות למורכבות שלה. הנהירה אחר תמונות חד משמעיות לא מסייעת בכך.
אבל לתמונה של אייזנר יש בכל זאת חשיבות, ואלו התגובות המצדיקות את אייזנר (המכה, לא המתחרט). סטיריקן ימני שאינו מתבייש בגזענותו וכותב ש"אם צה"ל נוקט יד רכה יותר כלפי מפגינים יהודים לעומת מפגינים זרים/ערבים – נשמע לי מקובל, טבעי ונורמלי לחלוטין" ועורך אתר "סרוגים" המשבח את אייזנר וכותב ש"במדינה מתוקנת היה מקבל סא"ל שלום אייזנר צל"ש". המילים האלו, הרבה יותר מאותה תמונה, הן פניה של החברה הישראלית. זה לא (רק) אייזנר, זה אנחנו.
מוטי, לתמונה הזו יש קונטקסט. קוראים לו בימינו "שוברים שתיקה". אני חושב שהקונטקסט הזה יכול להצביע דווקא די יפה על מה קרה שם – מה שקראו פעם "הכיבוש משחית". במלים אחרות, אני חושב שיש לנו דווקא מושג לא רע לגבי מה שהלך שם.
(ולכן לקשור את זה לכך שהקצין הוא חובש כיפה זו בהחלט הטעיה. אם כי לדעתי אתר "סרוגים" לא היה מגיב באופן הזה אלמלא הקצין היה דתי ואלמלא היה חש תחת מתקפה של התקשורת "השמאלנית").
רונן,
אני מסכים עם מה שאתה אומר. יש לנו מושג לא רע לגבי מה שהלך שם בזכות אלפי מילים.
אני לא חושב שקשרתי את התמונה להיותו של הקציו חובש כיפה, ואם כך משתמע מדברי, אז אני מתנצל.
בעניין הכיפה – להפך – לא הבהרתי את עצמי – הבנתי ממך שאתה מבקר את התקשורת בהקשר הזה ורציתי רק לציין שאני מסכים עם הביקורת שלך.
נהניתי לקרוא, רק תיקון קטן – מם ולא מימ.