“האם מבחינתי מתנחלים הם מטרה לגיטימית לפעולות צבאיות פלסטיניות, התשובה היא חיובית” (יוסי גורביץ, הבוקר)
תוספת ועדכון: הפוסט הזה עורר דיון, ובסופו של דבר יוסי גורביץ פרסם התנצלות. מבחינתי, די בכך, וניתן היה למחוק אותו (את הפוסט). עם זאת, אני סבור שיש בו חשיבות כפתח לדיון על אלימות מוצדקת וחלוקה קשיחה בין טובים ורעים (וחוץ מזה חבל לי לוותר על הכניסות). אי לכך, ובהתאם לטכניקה העתיקה של קרי וכתיב, בכל מקום שבו כתוב “גורביץ” יש להחליף ולומר “אנשים מסוימים”.
אזהרה: זהו פוסט כועס מכדי להיות רגיש, מצחיק או אפילו רהוט.
מבחינתו של יוסי גורביץ, העולם מתחלק לטובים ורעים. הרעים, בדרך כלל דתיים, ולא משנה מאיזה צד, רוצים להרוג את הטובים (חילוניים או עניים, בתנאי שאינם דתיים). לכן, מוצדק ואף רצוי להקדים רפואה למכה, ולהכות אותם קודם.
די פשוט. רעים וטובים. כל הטובים לטור הימני, וכל הרעים לטור השמאלי.
בתקופת עופרת יצוקה, תמך גורביץ ב”מבצע”, ואמר שעל העזתים לשלם על הבחירות שלהם. מבחינתו של גורביץ, תושבי רצועת עזה בחרו בחמאס ולכן מגיע להם למות. מאוחר יותר הוא אמנם הודה בטעות, וכתב שהמקלדת שלו מלוכלכת באבק דם, אבל האינטואיציה הבסיסית שלו נותרה אותה אינטואיציה: עלינו, החילונים, לעמוד על נפשנו ולהגן על הנאורות. לשם כך, לא נירתע מלהרוג – או לפחות לתמוך במי שיעשה זאת, ולשמור את ידינו נקיות.
בעיניו של גורביץ, פריצה של צה”ל לבית כדי לעצור בן עשרה באמצע הלילה היא טרור (אגב, גם מבחינתי). אבל, פריצה לבית מתנחלים ורצח משפחה (טוב, לא משפחה שלמה. בכל זאת, נשארו שלושה ילדים בחיים) היא פעולה צבאית פלסטינית לגיטימית, כי המתנחלים הם חלק מהכיבוש הרע.
גורביץ, היסטוריון נאור שכמותו, יודע היטב שהמונח “טרור” נטבע בימי המהפכה הצרפתית, די לתאר את טירוף ההרג של רובספייר ושותפיו – מעשים שודאי ניתן להצדיקם בצורך לבוא חשבון עם כל מי שלא יקדם את מהפכת החילוניות הנאורה.
אני כמעט ולא מסכים עם שום דבר שהמתנחלים מאמינים בו. מנגד, מקריאת הפוסטים של גורביץ מסתבר שהשקפת העולם שלנו די דומה. אבל הייתי מעדיף להוריד את הכיפה לפני שאפול לידיו של שר החינוך, יוסי גורביץ.
נגישות