כסף מסובב את העולם

גאון שתום עין הלוקה בתסמונת אספרגר, מנהל השקעות חסר טאקט שבנו מת בטרגדיה ביתית, ושלושה שותפים בחברת השקעות קטנה ואלמונית, יוצאים למלחמה במערכת מסואבת ומרושעת. אפשר לזהות בקלות את התבנית המערבונית הקלאסית, ולדעת כיצד יסתיים הספר שאלו הם גיבוריו – האאוטסיידרים שאינם מוכנים לחיות לפי כללי החברה, יילחמו במערכת, ינצחו אותה וירוויחו (לא לפני שישלמו מחיר כבד על התרסתם).

הספר המדובר הוא "מכונת הכסף – המשקיעים שפיצחו את השיטה". אבל לפני שנמשיך, כמה מילים על השם שניתן לספר בעברית.

כותרת הספר, "מכונת הכסף – המשקיעים שפיצחו את השיטה", עטיפתו המבריקה, וסימן הדולר הגדול המעטר את הכריכה, נועדו כלל הנראה למשוך קונים שמחפשים ספר הדרכה למשקיעים, למי שמעוניין לפצח את השיטה ולהרוויח כסף. ובכן, עלי להזהירכם שלא בזה מדובר, ושמו המקורי של הספר אינו "The Money Machine", אלא "The Big Short" – משחק מילים שיובן לכל מי שיקרא את "השורט הגדול" וכך אכנה אותו מכאן ואילך.

בספר זה מתאר המחבר, מייקל לואיס, את תולדות משבר הסאב-פריים, המשבר הפיננסי שהחל ב-2007, הגיע לשיאו ב-2008, ומלווה את חיינו עד היום. כמה מילים לטובת מי ששכח במה מדובר: כסף זול, משכנתאות, הבורסות עולות, מחירי הבתים עולים, משכנתאות סאב-פריים, אגרות חוב על משכנתאות, אופציות על אגרות חוב על משכנתאות, אי עמידה בתשלומים, פשיטות רגל, בנק בר סטרנס מתמוטט, בנק ליהמן ברדרס פושט רגל, הבורסות קורסות, חברת הביטוח AIG מולאמת, תוכנית חילוץ.

הסבר מפורט וטוב הרבה יותר מזה שניתן לעיל תמצאו ב"השורט הגדול". כדי לתאר את המאורעות שהובילו להלאמת בנקים, לואיס בוחר בנקודת מבטם של אנשי פיננסים שחיו בשולי המערכת, ולכן היו מסוגלים לזהות אותו מתקרב – לזהות ולהרוויח מכך הרבה כסף.

"השורט הגדול" הוא מחזה מוסר שבו יש גיבורים טובים וחכמים, ונבלים (שמביאים את העולם אל סיפה של התמוטטות פיננסית, ולמרבה הצער לא באים על עונשם). במובן זה עלילת הספר היא מעט פשטנית, אבל לואיס מספק תיאור מקיף ומפורט של המשבר הפיננסי, כזה שיובן גם על ידי מי שחומר הקריאה המעודף עליו אינו עיתונות כלכלית, אבל גם אינו שטחי או פשטני.

נקודת המבט שבחר מאפשרת ללואיס להסביר כיצד התנפחה בועת הפיננסים מבלי להיות חכם בדיעבד, והוא מתאר זאת בפרוטרוט, אך מבלי לייגע. הספר מומלץ לכל מי שעדיין לא הבין כיצד כמעט קרסו הבנקים הגדולים בעולם, והוא יכול לחדש גם למי שמכירים את רוב העובדות.

למשל, עובדה ידועה בקרב קוראי העיתונות הכלכלית היא, שבעת התנפחות הבועה ניתנו משכנתאות לכל דורש, גם למי שלא יכלו לעמוד בתשלומים. הסיבה לכך, מסביר לואיס, היא אגרות החוב ושיטת הדירוג של המשכנתאות. הדירוג של המשכנתא קבע את מחיר אגרת החוב שתימכר למשקיעים. ככל שדירוג המשכנתא יהיה גבוה יותר, אגרת החוב תהיה יקרה יותר ותניב לבנק כסף רב יותר. אחד הפרמטרים החשובים ביותר בקביעת דירוג המשכנתא הוא היסטוריית האשראי של הלווה. למהגרים עניים שמעולם לא נטלו הלוואה יש היסטוריית אשראי קצרה מאד, ולכן – למרות שלבנק היה ברור שהם לא יוכלו לעמוד בתשלומים – דירוג המשכנתא שלהם היה גבוה, ובהתאם גם איגרת החוב שהונפקה.

רוב הספר מתרחש דווקא בשנים שטרם המשבר – השנים שבהן רוב העולם חי בתמימות מטופשת. "השורט הגדול" עוקב אחר התנפחות הבועה, שלב אחרי שלב, ומקדיש להתפוצצותה פרק אחד בלבד, כמי שאומר לנו : את המאורעות האלה אתם מכירים – בר סטרנט, ליהמן ברדרס, AIG – עכשיו אתם גם מבינים אותם.

גיבורי "השורט הגדול" מזהים את המשבר המתרקם כבר ב-2002, אבל לואיס עצמו מזהה את שורשיו ב-1981, בהנפקה הציבורית הראשונה של בנק השקעות. באותה נקודה, טוען לואיס, הועבר הסיכון הפיננסי אל מחזיקי המניות, וכך "לא הרלבנטיות החברתית והכלכלית של בנק מסוים היא שהפכה אותו גדול מכדי לתת לו להתרסק, אלא מספר ההימורים שנעשו עליו. שיטת המשטר החדשה הזו היא כסף חינם לקפיטליסטים, שוק חופשי לכל האחרים".

……….

בסמוך ליציאתו לאור של "השורט הגדול" יצא לאור ספר נוסף העוסק בנושא דומה – "בודריאר וסימולקרת הכסף". בספר זה מנסה אושי קראוס, מרצה לפילוסופיה של הכלכלה, ליישם את משנתו של ז'אן בודריאר על המחשבה הכלכלית, ולפרש באמצעותה את מושג הכסף ואת המשבר הפיננסי האחרון.

בהכללה גסה אפשר לומר שבודריאר, תיאורטיקן פוסט סטרוקטורליסט (או במילים אחרות – פילוסוף פוסט מודרני), מתאר את התרבות האנושית כמערכת של סימנים שהולכת ומאבדת את הקשר שלה למסומנים – לאובייקטים המציאותיים. "אמריקה כולה, לפי בודריאר, היא סימולקרת ענק: עולם שאיבד את מסומניו. המערכת החברתית הפכה לתסריט. הנגיעה הוחלפהבתרפיית מגע, ההליכה הוחלפה בג'וגינג" (עמוד 59).

קראוס מבקש להשתמש בהגותו של בודריאר כדי לתאר את המערכת הפיננסית כמערכת שאיבדה כל קשר למציאות, מערכת שמסמניה (הכסף) כבר אינם מתייחסים למציאות ריאלית, והיא הולכת ומסתחררת עד להתרסקות.

קראוס מתאר בשני החלקים הראשונים של הספר בצורה קצרה וברורה את הגותו של בודריאר, ואת הההסברים התיאורטיים המקובלים להבנת מושג הכסף. העניינים מתחילים להסתבך כאשר הוא מגיע לחלק החשוב של חיבורו – יישום ההגות הבודריארית על מושג הכסף והמשבר הפיננסי.

מבחנה של תיאוריה מדעית הוא ביכולתה לנבא אירועים עתידיים. מבחנה של תיאוריה הגותית הוא ביכולתה להאיר מחדש ולהסביר בצורה מקורית אירועים שכבר התרחשו. קראוס אינו עומד במבחן זה. כדי להפוך את בודריאר לפיננסי, קראוס נזקק לעדן את המודל הבודריארי כדי שיתאים למציאות, ולבחור דווקא מודל מסוים והתפתחותי של כסף (ממטאליסטי לקרטליסיטי) כדי שיתאים למודל הבודריארי, כיוון שיש לו צורך בהתפתחות המושג. בקצרה, העניין הבודריארי לא מוסיף לנו ולא כלום, והתוצאה היא הסבר מפותל ולא ברור למשבר הפיננסי.

קראוס אינו אומר שום דבר חדש או על המערכת הפיננסית, חוץ מאשר להצביע ולומר – המציאות מתאימה לתיאוריה של בודריאר. אבל מהי אותה מציאות שמתאימה לבודריאר, איזו תובנה חדשה עולה בעקבות ההשוואה – שום תובנה כזו אינה עולה מהספר של קראוס. למשל, קראוס מסביר (יפה) מהי אופציה, ומהו חוזה עתידי, אבל אינו תוהה על משמעות ההחזקה במניה – אותה יחידת בעלות ממשית לכאורה על חברה ממשית לכאורה.

מעבר לכך, בזהירות רבה (ובהכללה מצערת) אפשר לומר שאחד מיתרונותיה הגדולים של ההגות הפוסט מודרנית המושמצת הוא החשיבות שהיא מייחסת לפרטים, לגיוון ולריבוי. קראוס עושה בדיוק ההפך. הוא מצביע על תופעה פרטית (אם כי עצומה בהיקפה), ואינו עושה דבר מלבד לשייך אותה לתופעה כללית יותר – החיים המודרניים כסימולקרה.

נדמה שבמקום לספק תיאוריה ביקורתית, קראוס נכבש על ידי מערכת המסמנים. לטענתו של קראוס, בודריאר סבור שלא ניתן לחמוק מהמערכת. למרות נטייתי הטבעית להסברים מערכתיים, קשה לי להסכים עם טענה כזו.

אם מישהו המציא אקדח במערכה הראשונה הוא יירה במערכה השלישית רק אם יש לו מעצור. בדרך כלל הוא יירה הרבה קודם. לואיס מתאר כלי נשק פיננסיים קטלניים שהולכים ומשתכללים עד לפיצוץ הבלתי נמנע. גם לטענתו של לואיס, המערכת הפיננסית יצאה מכלל שליטה,אבל הוא לא שוכח שהמערכת מופעלת על ידי אנשים – בני אדם יצרו את המערכת, והם יכולים גם לשנות אותה, או לכל הפחות – לא להיות מופעלים על ידה.

מכונת הכסף – המשקיעים שפיצחו את השיטה; מייקל לואיס; מאנגלית: יואב כ"ץ; הוצאת בבל וידיעות ספרים; 238 עמודים

בודריאר וסימולקרת הכסף – על כסף, שוקי הון גלובליים ומשברים פיננסיים; אושי קראוס; רסלינג; 199 עמודים

הרשימה פורסמה במדור ביקורת הספרים של “עכבר העיר” ב-28 באוקטובר, 2010.

נגישות