הספריה החדשה והוצאת הקיבוץ המאוחד פותחים בקובץ הסיפורים, 'רעם היופי', פתח לסיפוריו של אחד מראשוני הספרות העברית החדשה, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי.
לכאורה, אין כאן אלא סיפורים רומנטיים לא משוכללים, שנושאם הוא החברה היהודית בכפרי ובעיירות מזרח אירופה לקראת סוף המאה ה-19. מנחם בן אף טען ש"גם אם יש בהם בוודאי עניין אנתרופולוגי-תרבותי. מדובר בסיפורים מיושנים מאוד, כתובים בלשון ארכאית במיוחד". אבל, זו תהיה טעות להותיר את ברדיצ'בסקי בידיהם של חוקרי הספרות וההיסטוריונים.
כמו בכל ספרות גדולה, אין לבלבל בין הרקע ההיסטורי והשפה, לעניינה האמיתי של הסיפורים, ורדיצ'בסקי אינו כותב רק על יהודים, ובעבור יהודים. בסיפוריו הוא מטפל בעניינים אנושיים עקרוניים, שחשיבותם אינה קטנה, גם שנים רבות לאחר כתיבתם.
גורל, קנאה, יופי, רוחניות, אהבה, תשוקה, אלימות, רצח והעימות הנצחי בין האדם הבודד לחברה – בכל אלה וביותר מכך עוסק ברדיצ'בסקי בסיפוריו, שהם שילוב בין טרגדיה יוונית, המניחה כמובן מאליו את חוסר האפשרות לברוח מהגורל, לסיפור מעין מקראי המתאפיין בקווי עלילה החתוכים בחדות.
סיפוריו של ברדיצ'בסקי יוצאים מתוך מספר הנחות, שאין לערער עליהן, וביניהן הגורל הגזור על האדם מלידתו – האדם ולא רק האדם היהודי המזרח האירופאי לפני 120 שנה. גורל זה אינו נובע ממהלך הכוכבים, אלא הוא שם כולל לכוחות השונים המניעים את חיי האדם, ובראשם חוסר היכולת לעמוד מול לחץ החברה ומוסכמותיה, והכוח המוחלט של ההכרח החברתי.
גיבורי הסיפורים מנסים לחרוג מהמסלול הקבוע שבו מתנהלים חייהם. המניע הוא בדרך כלל יופי יוצא דופן, כמו בסיפורים 'קלונימוס ונעמי' ו'בית תבנה', אבל הוא יכול להיות גם שאיפה לרוחניות ולהשכלה, כב'מחניים', או קנאה כב'פרה אדומה'.
למרות עוצמתם של הגורל, וכחות הכפייה, הם אינם מונעים בעד הדמויות, מלנסות לחרוג ממסגרת האילוצים, שבה מתנהלים חייהם. זאת, גם אם פירוש הדבר הטחה מתמדת של הראש בקירות הכלא. כלא שאינו העיירה היהודית, אלא הקיום האנושי עצמו.
ברדיצ'בסקי מצהיר מספר פעמים כי הוא מודע לציפיות הקוראים, המורגלים בסגנון סיפורי מסוים. לכן, הוא מנסה להפתיע אותנו, רק כדי לגלות בעצמו שהמסגרת הכופה חזקה מכל רצון ושאיפה. לשווא ינסו גיבורי המעשים לשנות את מהלך חייהם – גורלם נגזר. הברירה היחידה הפתוחה בפני גיבוריו היא שגעון או בריחה, אך סופה של הבריחה יהיה אסון, שאינו פחות מהשגעון, וגם אם חלומם יתגשם, הסוף יהיה טרגי.
לטעמי, הסיפור החזק ביותר בקובץ הוא 'פרה אדומה'. תהיה זו טעות לקרוא את הסיפור, כמעשיה אלגורית על יהודי הגלות החלושים, והיצריות המפעפעת מתחת לפני השטח, או משהו מעין זה. זהו סיפור על זמני על אלימות, רצח וקנאה ביופי, שהוא הקורבן הנצחי במלחמה המתמדת בין הפושעים לאנשי הסדר החברתי. ב'פרה אדומה', קצבי העיירה הנלחמים על מעמדם מול השוחטים והרבנים, שוחטים את יפהפיית העיירה – פרה אדומה שאין בה מום, כרצח לשם רצח.
הקורבן, הפרה האדומה, שאין בה מום, ושלא עלה עליה עול, היא זו, שעל פי ההלכה היהודית, יש לשרוף ולהזות את אפרה על הטמאים כדי לטהר אותם, ולאפשר להם להיכנס למקדש. מנגד, כל מי שנוטל חלק במעשה הפרה אדומה נטמא בעצמו.
ניגוד זה הפך את הפרה האדומה לסמל המובהק של חוסר הפשר של מעשי האדם, וחוסר הפשר של המצוות המוטלות עליו. במילים אחרות, ברדיצ'בסקי משתמש בסמל של הפרה האדומה כדי לדבר שוב על חוסר הפשר של הגורל, והקורבנות העולים על מזבחו, כדי שהחברה האנושית תוכל להמשיך בשגרת יומה.
הסיפורים ב'רעם היופי' הם כרישומים עפרון עזי קווים הנקראים במהירות, אבל מותירים את רישומם בנפש הקורא גם זמן רב לאחר מכן. אמנם, סגנונו של ברדיצ'בסקי עשוי להישמע מיושן לקורא, מנחם, בן ימינו, אבל שפתו עדיין חיונית ועזת מבע, כבתקופה שנכתבה.
"וקם אחרינו דור, אשר לא ידע אבותיו, והיה אם יקרא בספר, ידע כי היינו יהודים, אבל גם בני בשר ודם, ועם כל מה שמשמע בזה", כותב ברדיצ'בסקי בעמוד 91. יש לקוות, שקובץ הסיפורים, 'רעם היופי', יגלה את ברדיצ'בסקי מחדש לקוראים. לא כממצא ארכיאולוגי, אלא כספרות חיה ונושמת, שגיבוריה בני בשר ודם עם כל מה שמשמע בזה.

מוטי פוגל
הרשימה פורסמה במדור ביקורת הספרים של 'עכבר העיר' ב-20 באוגוסט 2009
רעם היופי
מיכה יוסף ברדיצ'בסקי
הספריה הקטנה – הוצאת הקיבוץ המאוחד
181 עמודים
מחיר מומלץ: 64 שקלים
נגישות