על ידי מוטי פוגל | מרץ 1, 2012 | ביקורת, ספרות
כיצד אפשר לעבד קלאסיקה בלי להרוס אותה? שלושה ספרים נהדרים שיצאו השנה נוקטים, כל אחד, גישה שונה ומראים שיש יותר מדרך אחת לענות על השאלה הזו. הספר הראשון, "האגדות שלנו – אוצר האגדה העברית לילדים" מאת שהם סמיט, הולך בעקבות "ספר האגדה" לביאליק...
על ידי מוטי פוגל | פבר 1, 2012 | ביקורת, ספרות
"שתיים" מאת מיטל שרון הוא ספר עם תעלול, אבל כמו כל תעלול טוב, התעלול הזה כל כך גלוי שקל להתעלם ממנו ולא לשים אליו לב. "שתיים" מורכב משני מונולוגים של שתי בנות זוג, אפרת ויעל. חלקו הראשון של הספר הוא המונולוג של אפרת, המורכב מ-20 פרקים, ואחריו...
על ידי מוטי פוגל | ינו 11, 2012 | ביקורת, ספרות
כשסיימתי לקרוא את חלקו השני של "בלשי הפרא", התברר לי שכדי לכתוב על הספר, אסור לי לקרוא אותו עד תומו. יש משהו פגום באופן עקרוני בכתיבת ביקורת. כל ביקורת. בניגוד לקורא, המבקר כבר קרא את כל הספר, הוא יודע כיצד הוא נגמר. גם כאשר המבקר מקפיד שלא לגלות לקוראים את...
על ידי מוטי פוגל | ינו 4, 2012 | ביקורת, ספרות
אוסאמה אבן מונקד נולד ב-1095, שנת ההכרזה על מסעי הצלב, ומת ב-1188, שנה לאחר כיבוש ירושלים על ידי סלאח א-דין. הוא גדל בשייזר שבצפון סוריה, עיר מבצר שהיתה מרכז תרבותי ובירתו של אזור ציד, וחי בין השאר בדמשק ובקהיר. אבל מי שיפנה לאוטוביוגרפיה הנהדרת שלו, "נסיון...
על ידי מוטי פוגל | ספט 27, 2011 | ביקורת, ספרות
בסיפור הקלאסי של אדגר אלן פו "המכתב הגנוב" טוען פו שהמחבוא הטוב ביותר הוא המקום הגלוי ביותר – היכן שאף אחד לא יעלה בדעתו לחפש. בסיפור של פו נגנב מכתב שיש בכוחו להביך את המלכה והגנב מציג אותו לעיני כל בידיעה שאף בלש לא יצליח למצוא את מה שאינו מוסתר....
