דברים בטקס יום הזיכרון של ‘לוחמים לשלום’

למי שלא הצליח להיכנס לטקס יום הזיכרון שקיים אתמול, ערב יום הזיכרון,  ארגון ‘לוחמים לשלום’. הנה מה שאמרתי שם. כשהציעו לי לדבר בטקס הזה הסכמתי כמעט מיד. אבל כשהתחלתי לחשוב על מה ארצה לדבר לא הצלחתי למצוא שום דבר שאינו קלישאות אידאולוגיות שחוקות. ניסיתי לחשוב מה...

כינור ערוך – אריאל הירשפלד

ספרו החדש של אריאל הירשפלד, "כינור ערוך – לשון הרגש בשירת ח"נ ביאליק" הוא סיפור של כישלון. זהו סיפורו של משורר "לאומי" שפיתח לקסיקון רגשי עשיר, אשר אין לו כמעט כל שימוש, ושקוראיו (אם יש עדיין כאלו) אינם מבינים את שיריו, ובעיקר אינם מסוגלים...

פקח אני פורק סחורה – על תרבות כתיבה ותרבות דיבור

אני שמח ונרגש להציג בפניכם את קולה של הוגת דעות צעירה ומבטיחה, שאני גאה לקרוא לה חברה, שי צור. שני המאמרים שלהלן צמחו מתוך שיחה שניהלנו לא מכבר על הפער שלא ניתן לגישור בין תרבות הכתב, כפי שהיא מתגלמת בדמותו של פקח החניה החמוש בעט ופנקס, למסורת הדיבור העממי, המופיעה...

לרצח יש פרצוף

מאז הסרת צו הפרסום אתמול בצהריים, העיתונאים מצלצלים ומבקשים לדעת, בשם הקוראים ועם ישראל, איך ההרגשה. איני יודע. טוב שתפסו את הרוצחים, אך אי אפשר להגיד שאני חש שמחה. בכל מה שקשור לרצח אין מוטיב של שמחה. רותי, אודי, יואב, אלעד והדס עדיין מתים, וביחס לזה – שום דבר...

בית גדול – ניקול קראוס

טוב, זו לא תהיה ביקורת סטנדרטית. כמו תמיד, אתחיל לכתוב בכך שאטען כי איני מסוגל לכתוב בכלל, ובפרט על הספר שלשמו התכנסנו כאן ("בית גדול" מאת ניקול קראוס). אלא שבניגוד לפעמים אחרות איני יודע אם בכוחם של הקביים המלאכותיים האלו לשאת אותי ואם אוכל לוותר עליהם....

היברו פבלישינג קומפני – מתן חרמוני

סגנון ייחודי עלול לעתים להיות בעוכריו של ספר, שכן הוא ממקד את תשומת לב הקוראים באופני ההבעה של הסופר, במקום במה שיש לו לומר. יצירה לעולם אינה מתעלה לדרגת אמנות אם כל מה שיש בה הוא סגנון, וספרו של מתן חרמוני, "היברו פבלישינג קומפני", הוא דוגמא ליצירת אמנות...
נגישות