על ידי מוטי פוגל | ינו 23, 2013 | ביקורת, ספרות
"שני העולמות שלי" מאת סרחיו צ'חפק הארגנטיני הוא ספר שיש לקרוא תוך כדי הליכה. לא בישיבה ולא בשכיבה, בהליכה. אין להגביה את הראש מעל לדפי הספר ולבחון את השתנות הסביבה, אך מותר לשנות את קצב ההליכה מפעם לפעם. העיקר, לקרוא בהליכה. לא זכור לי ספר שמדמה בצורה כה עזה...
על ידי מוטי פוגל | ינו 17, 2013 | מאמרים
אז תומכי מרצ וחד"ש מתווכחים בנימוס מי הם חברי הכנסת המשפיעים והחברתיים ביותר, מציגים רשימת הישגים מרשימה ואומרים שאם זה מה שהצליחו המפלגות לעשות עם שלושה או ארבעה חברי כנסת, רק תדמיינו מה הן יוכלו לעשות עם חמישה או שישה חברי כנסת. אני לא מזלזל בעשייה המפוארת של...
על ידי מוטי פוגל | ינו 16, 2013 | ביקורת, ספרות
האם אפשר לכתוב על מתנחלים ולא על "המתנחלים" הידועים? הדימוי המתנחלי עומד בפתחו של כל סיפור על התנחלות או מאחז, ממש כמו העטיפה הלא מוצלחת של "הגבעה", שממנה ניבט מתנחל אדום עור וזעוף מבט עטוי כיפה גדולה. מנקודה זו מתחיל כל ספר שגיבוריו הם מתנחלים....
על ידי מוטי פוגל | ינו 9, 2013 | ביקורת, ספרות
מה מגדיר את זהותו האישית של כל אדם? מה הופך את אוסף הנוירונים והאותות העצביים ואת שלל החוויות לאישיות אחת רציפה? מה מבדיל את האדם מסביבתו ומה מחבר אותו אליה? מארק שלוטר, מכונאי במפעל לעיבוד בשר (הגירסה המולטי תעשייתית למשחטת בקר) בעיירה קטנה בנברסקה, מתהפך עם הטנדר...
על ידי מוטי פוגל | ינו 2, 2013 | ביקורת, ספרות
שם ספרו החדש של דרור בורשטיין, "אחות שמש", לקוח משיר חידה של משה אבן עזרא, המשורר בן המאה ה-11. אחות השמש היא שלהבת הנר, השוחקת ובוכה, צוחקת בעת שנר השעווה נמס ומזיל דמעותיו. "וְאִם לָמוּת תְּהִי נוֹטָה – בְּהָתֵז / אֱנוֹשׁ רֹאשָׁהּ תְּחִי מֵאֵין...
על ידי מוטי פוגל | דצמ 26, 2012 | ביקורת, ספרות
ספרו האחרון של אומברטו אקו, "בית הקברות של פראג", מספר את הסיפור הדמיוני על כתיבתו של ספר אמיתי שמגולל עלילה בדיונית ומופרכת ובכל זאת נתפס כאמת ברורה בעיני אנשים רבים – "הפרוטוקולים של זקני ציון". אין טעם לחזור כאן על האופן שבו נוצרו...
