"לרצות לפגוש סופר משום שנהנית מעבודתו זה כמו לרצות לפגוש ברווז כיוון שאתה אוהב פטה," כתבה מרגרט אטווד. הכוונה ברורה: אין שום קשר בין התוצר, טעים ומהנה ככל שיהיה, למקורו. אנשים משעממים יכולים לכתוב ספרים מהנים להפליא, ולהפך: אנשים מעניינים מאוד יכולים לכתוב ספרים דלים.

"חיים במילים", הביוגרפיה של ז'ורז' פרק, מפריכה את אמרתה של אטווד. לא כיוון שחייו של פרק היו מעניינים במיוחד, אלא משום שהם כרוכים ללא היתר ביצירתו המגוונת – ספרים, מחזות, תשבצים, תסכיתי רדיו, חידות, תסריטים. יותר מכל סופר אחר, אי אפשר להפריד בין חייו של פרק ליצירתו, אפילו עבודתו במשך 20 שנה כאיש ארכיון במעבדת מחקר רפואית היא חלק מיצירתו הספרותית. ככותרת הספר, ז'ורז' פרק הוא אדם שחי במילים.

ספרו של דייוויד בלוס, המתרגם של פרק לאנגלית, ובעיקר של יצירתו הגדולה "החיים הוראות שימוש", הוא עבודה מופתית. בלוס שוזר את פרטי חייו של פרק ומחבר בין תולדות חייו ליצירותיו. הפרק הראשון של הספר הוא סיפור על מקור השם פרק. פרק נשמע כמו שם צרפתי-ברטוני, אבל הוא ההגייה הצרפתית של השם היהודי הנפוץ פֶּרֶץ, הנכתב Perec. "על-פי חוק של השפה הצרפתית, כל מילה, כל עוד נכתבה באלפבית הלטיני, נתפסת כאילו נכתבה על פי שיטת ההגייה הצרפתית. איש לא עיוות את שם משפחתו של ז'ורז' פרק. הוא פשוט השתנה, אוטומטית, במפגש בין האיות הפולני וההגייה הצרפתית." פרץ, בנו של יהודה, נקרא כך כי פרץ מרחמה של אמו, ואם כן, פרץ הוא גם חור, סדק, פער, ובלוס מזכיר את האופנים השונים שבהם הטמין פרק את שמו ואת משמעות שמו כפריצה וכחלל בספריו, כהקדמה לאופן שבו מילים, אותיות וצלילים ימלאו תפקיד בחייו של הסופר.

למי מיועדת הביוגרפיה הזו? קוראי פרק הנאמנים יבינו אותו הרבה יותר משהבינו עד כה, למי שלא קרא את פרק זה מבוא נהדר לספריו, אבל זה גם ספר נהדר בפני עצמו.

ז'ורז' פרק נולד בפריז ב-1936 לייצק וסירלה, מהגרים יהודים מפולין. אביו נהרג במלחמת העולם השנייה כחייל בצבא הצרפתי, ואמו נרצחה באושוויץ. ז'ורז' עצמו עבר את מלחמת העולם השנייה עם דודו ודודתו, אחות אביו, בצרפת החופשית, שלא הייתה כה חופשית אבל הייתה יחסית בטוחה ליהודים אזרחי צרפת.

קשה להציג את יצירתו של פרק בלי לעשות לו עוול, וזאת בגלל חברותו בחבורת אוליפו.– סדנה לספרות פוטנציאלית, קבוצה שחיברה סופרים ומתמטיקאים שביקשו לייצר כלים חדשים לכתיבה, בעיקר באמצעות הטלת אילוצים. פרק לא היה ממקימי הקבוצה, אך בדיעבד נודע כחבר המפורסם ביותר שלה. הוא כתב ספר ללא האות E (האות הנפוצה ביותר בצרפתית), ספר שהתנועה היחידה בו היא E, מחזה שהוא אלגוריתם לבקשת העלאה בשכר, פלינדרום (משפט שנקרא ישר והפוך) בן 500 מילים. ספרו הגדול "החיים הוראות שימוש" הוא ספר על בניין בפריז, שפרקיו נעים בקפיצות פרש בין חדרי הבניין, וכל פרק כפוף לעשרות אילוצים נתונים מראש.

באופן טבעי למדי, הצגת פרק מתמקדת בהיבטים אלו של יצירתו – האילוצים והמשחקיות. למי שלא קרא את פרק, כל זה נראה כמו משחק נטול תכלית במקרה הרע, או פרטים לא רלוונטיים במקרה הטוב, כמו ציור בבוהן רגל שמאל. קוראי פרק כבר יודעים שהוא מספר נהדר ושיצירתו עומדת בזכות עצמה. אבל אי אפשר לדבר על פרק בלי לדבר על משחקי השפה והאילוצים. בלוס עושה זאת בצורה הטובה ביותר. האילוצים הם חלק מסיפורו של האדם שכתב את הספרים. למי שקרא את הספרים הם תוספת הסבר, למי שלא קרא, הם חלק מהסיפור המרתק של האדם שחי במילים.

חברי אוליפו נחלקו אם צריך לגלות את האילוצים. לדעת הארי מאתיוס, האילוצים הם מעין פיגומים שיש להשליך לאחר הכתיבה. איטלו קלווינו, לעומתו, סבר שהבנת האילוץ היא חלק בלתי נפרד ממעשה הקריאה. עמדתו של פרק עצמו הייתה כפולה. הוא הסביר למשל את מנגנון הכתיבה של "החיים הוראות שימוש", אבל לאחר מכן הצטער על חלק מהסבריו.

בלוס מסביר את התפקיד העקרוני שיש לאילוצים ביצירתו של פרק. הביוגרפיה היא של אדם שמלים, אותיות ומספרים הם חומר הגלם של חייו, ואין הוא יכול לכתוב בלי להיות מודע בכל רגע לחומר הכתיבה. לתמוה על משחקי השפה של פרק זה כמו לתמוה על צייר המקדיש תשומת לב לצבעים שבהם הוא מצייר.

לדוגמה, הספר "נעלם" הוא סיפור חיפוש אחר אדם שנעלם. "חבריו מחפשים אחריו, אך גם הם נעלמים זה אחר זה". הספר הוא ליפוגרמה, האות E ,נעדרת ממנו לחלוטין – לכאורה התחכמות, אבל איך אפשר לכתוב על היעלמות בלי שההיעלמות תהיה נוכחת בפועל בשפה עצמה?

פרק הוא אדם שחי ספרות ומדבר בספרות. כל ספריו רוויים ציטוטים והתייחסויות ליצירות אחרות, וגם כשהוא מבקר את עצמו בחריפות הוא מצטט. "איש ישן" הכתוב בגוף שני הוא "רומן העוסק באי-התערבות בחיים". גיבור הספר, מעין ברטלבי הלבלר של הרמן מלוויל, הוא סטודנט ה"מתנתק מהמארג החברתי שלו הוא שייך, שלב אחר שלב, ומכונן עצמו מחדש בבדידות מוחלטת". הספר הוא גם קולאז' של יצירות ספרות, "כמעט כל משפט בו נכתב בידי מישהו אחר", כותב בלוס. אך זה "אינו ממש תרגיל באנרכיזם ספרותי כשם שהוא ביטוי לצניעות ומנגנון הגנה". סיבה נוספת לציטוטים, אומר בלוס, היא "ליצור את האווירה הייחודית והטורדנית הזאת האופיינית לחלומות ולבדיון, שבה הדברים הם בעת ועונה אחת מוכרים וזרים."

כדי לצטט כפי שפרק ציטט, צריך להיות בעל זיכרון פנומנלי, ולפרק היה "זיכרון פנומנלי לפרטים ויכולת מקצועית לארגן מידע", ובכל זאת, ספרו המעין אוטוביוגרפי, "W או זיכרון-הילדות" – שילוב של סיפור הרפתקאות וזיכרונות ילדות מתקופת מלחמת העולם השנייה, שופע שיבושים. בלוס מנתח את השגיאות המופיעות ב-W. ומראה שחלק גדול מהזיכרונות מזויפים. "מדוע לרמות כאשר הסיפור קשה דיו ממילא," הוא שואל, והתשובה היא יחסו המורכב של פרק להיסטוריה האישית שלו, לזיכרון שלו וכמובן לצל של מחנות הריכוז הבלתי ניתנים לתיאור, כמו גם תפיסת הספרות כזירה של גילוי ושל הסתתרות. "האתגר שהוא נטל על עצמו היה להשתמש בזיוף מתמיד כדי לבטא רגשות שלא ניתן להגותם אלא באופן זה… המטרה האמנותית של היצירה היא לגלם אמת."

שניים מהאילוצים המוטלים על "החיים הוראות שימוש" הם "היעדר" ו"שיבוש". בלוס כותב שבאופן זה הכניס פרק ליצירה מנגנון השמדה עצמית, ושהוא האמין "שאם יתיר למנגנון לעבוד באופן מושלם, השיטה שלו תהיה חסרת חיים". נדמה לי שיותר מכך. האילוצים אינם רק כלי ליצירתיות, הם גם שיבושים. הארי מתיוס, חברו של פרק, כתב על "נעלם": "ישבתי בפינה והנחתי את ידי על עיני, מתענה בשאלה, מדוע יבקש סופר כלשהו להשית על עצמו את המקבילה הלשונית לעיוורו ולסירוסו של אדיפוס בידי עצמו? לא היה לי אז השכל לחוות הערצה או קנאה". הרי זה עצם העניין, האילוצים שהטיל פרק על עצמו, אינם רק מנגנון לייצור טקסטים – הם גם מכשולים שהוא שם על דרכו שלו. המוטו ל"החיים הוראות שימוש" לקוח מתוך  "מיכאל סטרוגוב":  "הבט בכל עיניך, הבט". כדי לכתוב צריך להביט היטב, אבל סופר הוא גם אדם עיוור, פרק מעוור את עצמו מרצון כדי שיוכל לכתוב.

פרק הוא גם יוצר הפאזלים וגם הפותר אותם, הוא האדם המשחק שחמט נגד עצמו, והדרך היחידה שלו להשתחרר – להיות חופשי מזיכרון פנומנלי, ממשא ההיסטוריה והמודעות העצמית המצמיתה –  היא עיוורון מרצון וקשירת משקולות לרגליו.

בסיום הפרק הראשון כותב בלוס שכנראה אין קשר בין הסופר לדמות בשם פרק שהופיעה בספר מסע אנגלי, כיוון שברשימת הדברים שפרק רצה לעשות לפני מותו, "אין ולו מילה אחת על להפוך לבודהיסט", כמו כדי להזכיר שהביוגרפיה שהוא כתב היא לא רק תולדות חייו של הספר, אלא היא בראש ובראשונה ספרות, ו"חיים במילים" היא ספרות נהדרת.

ז'ורז פרק מת מסרטן ריאות ב-1982, לפני שהספיק לסיים את הספר שעליו עבד, בלש בשם "53 ימים", ולפני שכתב את רומן המדע הבדיוני שהיה כלול בתכנית העבודה שלו.

ז'ורז' פרק, חיים במילים, דייוויד בלוס, תירגם מאנגלית: יניב חג'בי, הוצאת בבל, 966 עמודים

הרשימה התפרסמה ב"הארץ ספרים" ב-5.12.2016

עוד על "החיים הוראות שימוש" במסה "ז'ורז' פרק – חיים בחפצים" שהתפרסמה בגיליון 2 של "אודות".

עוד על הספר, בראיון עם קרן נויבך:

[soundcloud url="https://api.soundcloud.com/tracks/299524863" params="auto_play=false&hide_related=false&show_comments=true&show_user=true&show_reposts=false&visual=true" width="100%" height="450" iframe="true" /]

נגישות