במרכז הגיליון החדש של "מאזניים" עומדות הכרוניקות של אברהם הפנר, הקולנוען והסופר שהלך לעולמו לפני שנתיים. מאיה הפנר, בתו, כותבת שהכרוניקות היו הפרויקט האחרון של אביה: איסוף סיפורים שקבורים בארכיונים של מרכזים יהודיים במטרה להאיר חלקים נשכחים מההיסטוריה היהודית וליצור ארכיון להיסטוריה חילונית יהודית נשכחת, שכל מי שמעוניין יוכל לקרוא ולקבל כיונים חדשים למחקרים וליצירות.
"אנשים 'סתם' אנחנו מחפשים," כותב הפנר במניפסט של הכרוניקות, "במקרה שלנו, יהודים… אנשים 'סתם' שאת סיפוריהם אנחנו הופכים לנרטיב: פוטנציאל לתסריטי קולנוע או טלוויזיה או מחזות תאטרון או שיישאר כבר ככה – סתם סיפור פרוזה… ונדגיש לאחרונה: סיפורי אמת, היסטוריה בשר ודם: לא מלחמות, לא כיבושים ולאו דווקא גיבורים או אמיצי לב באופן מיוחד… בני אדם."
הפנר חוזר ומדגיש שאלה מעשיות אמת ועל אנשים 'סתם', אך חלק מהסיפורים שהספיק לאסוף נקראים כמו תוצר של דמיון מפותח. למשל, על היהודי שהספיק להתנצר שמונה פעמים בשמונה ערי מדינה באיטליה ותמורת כל המרת דת קיבל סל קליטה מהאינקוויזיציה; יהודייה שקיללה את ישו; רודריגו לופז, הרופא היהודי של המלכה אליזבת ויהודי העיר הספרדית חרס, שבימי האינקוויזיציה מנסים להוכיח שהם לא צלבו את ישו כי בזמן הצליבה כבר גרו בחרס.
אלו נאספו, אך העבודה עליהם לא הסתיימה, ובגיליון עצמו נמצאים שני תוצרים גמורים. אחד מהם, "הסתלקות", אינו היסטוריה חילונית וגם אינו על סתם אדם. זה סיפור ימיו האחרונים של ר' נחמן מברסלב. זו כרוניקה, התלמידים, נתן ונפתלי ושמעון ודוד, נסעו לשם ואז באו לשם ואז אמר להם ככה ועשו ככה ואז מת, ואז שורפים את כתביו. אבל מתוך הפרטים היבשים עולה סיפור מופלא על אדם הפוחד למות ומצווה לשרוף את כתביו, ועל נאמנות מוחלטת של תלמידים השורפים את תורת רבם כי כך הורה להם, וכמובן שבדעתנו עולה סיפורו של פרנץ קפקא שציווה על מקס ברוד לשרוף את סיפוריו, אך צוואתו לא מולאה.
הכרוניקות הן מתווה לפרויקט ענק, שלמרבה הצער הפנר לא הספיק להשלים. ב-2005, תשע שנים לפני מותו, נפגע בראשו בתאונת דרכים, וכדבריה של בתו, "אז באה התאונה וגדעה את האפשרות כי בפייד-אאוט איטי הוא כבר לא באמת הצליח לכתוב בצלילות וגם לא להיות בקומוניקציה אופרטיבית עם העולם". כמעין המשך לסיפור על שריפת כתבי ר' נחמן, היא כותבת שכשפנתה למחשב של אביה גילתה ש"מחשב הוא סוג של אונה חיצונית של אדם, והמחשב שלו הפך, במהלך שנות הדעיכה, לאונה נוספת שגם היא פגועה… אלא שרגע לפני הוויתור הסופי נמצאו החומרים המקוריים: לא נגועים, שלמים, צלולים". כך מתכתב פרויקט הכרוניקות המבקש להחזיר לחיים את הזיכרון ההיסטורי היהודי עם המציאות, והכתבים שנשרפו או ניזוקו חוזרים לחיים, וזהו סיפור נוסף לפרויקט, הסיפור על הסופר והקולנוען שאסף כרוניקות יהודיות בזמן שמוחו ניתק אותו מהעולם.
הכרוניקות של הפנר הן הלב של הגיליון, אבל תודעת הזיכרון ההיסטורי וכיליון הגוף והכתב מהדהדת בכולו. למשל, בסיפור של רחל שליטא על אם החולה בדמנציה, ועוד יותר בסיפור היפהפה של גונן נשר על אם שעברה אירוע מוחי ועל בית מפורק. כך, בלי להצהיר במפורש, מחבר העורך, מתן חרמוני, זיכרון ושכחה, זיקנה וילדות.
זקנה, או ותק, הם עניין רציני כשמדובר במאזניים. כתב העת של אגודת הסופרים הוא כתב העת הפעיל הוותיק ביותר בישראל והוא יוצא, פחות או יותר ברציפות, כבר 86 שנים. מתן חרמוני, שהחליף את העורך הקודם, משה גרנות, הספיק עד כה להוציא שני גיליונות, והמוטיב הבולט ביותר בשניהם, ולא רק בגיליון הנוכחי הוא ההמשכיות והזיכרון. הסיפור הפותח של הגיליון הקודם, "פרוקי רגליים" של זאב מאור, מחבר בצורה יפהפייה בין היסטוריה אישית ומשפחתית להיסטוריה לאומית ועירונית. ועוד התפרסמו בו סיפורים של עודד מנדה לוי הכותב את הכרוניקות האישיות שלו במתכונת "אני זוכר" שהמציא ג'ו בריינארד, ושל מאיה ערד על אישה החושבת שכל מה שכתבה בצעירותה אבד לנצח בתהומות האינטרנט.
אולי אין דוגמא טובה יותר למעגל החוזר הזה של שימור ואובדן, כתיבה ושריפה ומחיקה וחיים וזיכרון, מהסיפור של ר' נחמן מברסלב, שחשב שאם ישרוף את ספריו יזכה לחיות. והוא צדק, אך לא כפי שחשב. הוא המשיך לחיות – לא בגופו, אלא בכתבי תלמידו, ר' נתן מנמירוב שכתב מפיו של ר' נחמן ומזיכרונו שלו את "ליקוטי מוהר"ן" ואת "סיפורי מעשיות", ור' נחמן הוא עד היום האדמו"ר המת החי של אחת החסידויות החיות ביותר.
אחד הסיפורים שהפנר רצה לפתח אך לא הספיק הוא סיפור שייכתב "בעקבות ספר המסות של ז'קלין כהנוב… סיפורן המדהים של אמה ואחותה שנותרו בבית ההורים כשז'קלין קמה והסתלקה ואת סיפורו של דייר משנה, סטודנט מסתורי ששכר בבית הורי ז'קלין את חדרה שלה כשעזבה". ללמדנו, שלא רק החיים, גם הספרות היא חומר שיכול להפוך למעשיות אמת ומשם שוב לספרות, וכן הלאה בסיבוב שלא נגמר.
מאזניים: דו־ירחון לספרות, גיליונות 2 ו–3, עורך: מתן חרמוני, הוצאת אגודת הסופרים העברים, 88 ו–85 עמודים
הרשימה התפרסמה ב"הארץ ספרים" ב-13.10.2016
