"אתה שוטר בירושלים" הוא ספרו השני של בן פול, הסופר ששמו הבדוי מבדיל אותו מעולם הספרות הישראלי העכשווי, ובכל זאת, גם הוא לא נמלט ממגיפת הכתיבה על ירושלים. לזכותו של בן פול נראה שבשונה מהקודמים לו בז'אנר, המוצלחים יותר או פחות, הוא לא רק מכיר את ירושלים, אלא גם אוהב אותה מאוד – את העיר ואת השוכנים בה, כמעט את כולם. למעט אלו שלדעתו מחריבים אותה כדי להביא את הגאולה.
ירושלים של "אתה שוטר בירושלים" ממשית מאוד. פול מגלה את הסוד שירושלמים מעדיפים להסתיר: זו עיר הרבה יותר חמה מתל אביב. כן, פחות לחה, ובערב בדרך כלל נעים ואפשר לנשום. אבל השמש הירושלמית אכזרית, חשופה ואלימה הרבה יותר מהחום התל אביבי שהוא פשוט חום, "בירושלים השרב הוא שריפה, מאכולת אש". זו ירושלים שהדת עשתה אותה למה שהיא והדת גם מאיימת להרוס אותה.
המספר הוא שוטר בירושלים, מרסל קדוש, קצין משטרה בכיר אבל לא בכיר מאוד, המנסה לעצור פשע נורא שעומד להתבצע "פשע כביר כל כך שאתה מסרב להאמין בו ובעצמך וביכולתך למנוע אותו", והדרך היחידה שלו לעצור את הפשע אינה במסגרת החוק שאותו שירת במשך שנים. כדי למנוע את הפשע עליו לפרוש מהמשטרה ולכתוב את הסיפור שהוא הספר שלפנינו.
תחילת הסיפור במוות. הזירה היא בתי זאכר, מתחם מגורים דמיוני על קו התפר הירושלמי, סמוך לחומות העיר העתיקה, בין מערב העיר למזרחה. כרישי הנדל"ן לוטשים את עיניהם למתחם בזכות מיקומו הנהדר, אבל סבך משפטי מונע את פינוי תושבי החצר, עד שזקנה אחת מתה ומפנה את הדרך. קדוש חושד שהמוות לא היה מוות טבעי ופותח בחקירה. בהמשך יהיו עוד שתי הצתות ועוד מוות אחד או שניים. דברים כאלה קורים. רק קדוש מרגיש שיש כאן יותר מהנראה לעין ושגורמים גדולים יותר פועלים מתחת לפני השטח. והספר, יותר משהוא סיפור החקירה, הוא סיפור הניסיון למנוע את אותו פשע מחריד.
המזימה השטנית אינה סוד. היא נאמרת כמעט בפירוש כבר בתחילת הספר, ולכן אין כאן חשש ספוילר. אלו בעצם שתי מזימות. האחת היא להקיף את העיר העתיקה ביהודים, ב"חומת אש סביב". המזימה השניה, השטנית ממש, היא הפנטזיה הימנית, או אולי הפנטזיה השמאלנית על הפנטזיה הימנית, לפוצץ את המסגדים העומדים על הר הבית כדי לפנות מקום לבניית בית המקדש.
כמוצהר בתחילתו, הניסיון לחשוף את הפשע הוא עיקר הספר, ולעומת זאת דמותו של המספר, קצין המשטרה מרסל קדוש, חלשה ולא אמינה. אולי כדי להוסיף אמינות, בן פול מוסיף לקדוש גרושה, מועמדת לשיפוט בעליון, ושני ילדים בוגרים ומתנכרים, אחת בחו"ל והשני אנרכיסט שמאלני. אבל אלו לא משכנעים, וגם לא התחבטויותיו של קדוש ומצפונו הנוקף אותו. הזיוף ניכר במקומות שבהם פול סוטה ממה שהסיפור דורש.
העובדה שאנחנו לא יודעים מיהו האיש בן פול, מקלה עלינו לקרוא את הספר לא כסיפורו של קצין המשטרה הבדוי מרסל קדוש, אלא כסיפורו של פול עצמו. זה לא סופר שמספר על קצין משטרה שמספר על מזימה, אלא הספר עצמו "אתה שוטר בירושלים" נכתב כדי לחשוף מזימה, לחשוף פשע, וכך עלינו גם לשפוט אותו. הספר הוא דרכו של פול לחשוף את העובדות, לשכנע אותנו שהמזימה הנוראית היא תסריט ממשי.
אבל הפשע האיום, הבלתי נתפס לכאורה – חלקו בנאלי וחלקו פנטזיה פוליטית, ואילו הבדיון, הסיפור שנועד להיות כלי שרת בלבד, משכנע הרבה יותר. בן פול כושל במה שאמורה להיות מטרת הספר ומצליח במה שאמור להיות רק אמצעי. "אתה שוטר בירושלים" הוא ספר מוצלח כי הסיפור טוב יותר מהמסר, כי הסופר טוב יותר מבעל הטור בעיתון.
הגיבור השני של הספר הוא נזיר נוצרי, תושב החצר, יהודי מומר, וחלק ניכר מהספר הוא סיפור המפגשים בין הקצין והנזיר, תחילה כחוקר ונחקר ובהמשך כמין ידידות משונה בין השוטר לשעבר לנזיר לשעבר. בין היהודי (ה)קדוש ליהודי המומר. הספר, שמסגרתו היא המאבק בין הפלסטינים ליהודים נע בין נצרות ליהדות. השוטר היהודי והנזיר הנוצרי שהוא בעצם יהודי מדברים על גאולה ועל מוות ושואלים אם צריך להרוג כדי לגאול או למות כדי לגאול. הספר גדוש בסימנים לצליבה. הקורבן האולטימטיבי, אלוהים ההורג את בנו כדי לגאול את האנושות, מוצב מול אלה שבשם הגאולה מוכנים להרוג ילדים ולהביא אסון. אבל האם הם באמת שונים כל כך זה מזה? הרי המודל של הצליבה הוא מבחן הנאמנות של העקידה, אברהם שנדרש להקריב את בנו. גם בעיני פול, המוות הוא חלק בלתי נפרד מהגאולה. כדי לעצור את הפשע יש צורך במוות. כדי להתריע על פשע צריך להרוג זקנה ולשרוף ילדה. כך או כך, זו אותה אתיקה, האתיקה של גאולה דרך קורבנות, של ירידה למנהרות כדי להציל את מה שלמעלה. להחריב כדי לגאול, להרוג כדי להציל.
לקראת סוף הספר, קדוש (או פול) מודה שמטרתו לא הייתה חשיפת הפשע, וגם אם זו הייתה מטרתו לא היה לו סיכוי. הדבר היחיד שהוא יכול לעשות הוא "להשמיע קול. פשוט. כמו שכלב נובח". אבל בן פול לא נובח. הוא כותב בתחכום וביופי, זו ההצלחה של הספר, זה גם הכישלון שלו.
אתה שוטר בירושלים, בן פול, הוצאת כתר, 312 עמודים
הרשימה התפרסמה ב"הארץ ספרים" ב-29.7.2016
