“כדורגל משחקים 90 דקות” – זו אחת הקלישאות הנפוצות ביותר על כדורגל ועל החיים. משמעותה היא שהכול יכול לקרות עד שהמשחק נגמר, שאי אפשר לסכם את המשחק לפני שהגברת השמנה שרה או משהו כזה. לפעמים זה פשוט אומר שכדורגל, ובמיוחד כדורגל ישראלי, הוא משחק ארוך מדי, שעה וחצי של צפייה בתקווה לראות גול, אולי איזו מסירה יפה או תיקול מרשים, בעוד שרוב הזמן שום דבר לא קורה. אם אתה לא אוהב כדורגל.

“מה עשה הנוער?” הוא ספר לאוהבי כדורגל, שנערך על ידי אוהבי כדורגל. הספר, בעריכת מוטי ורפי דה פיצ’וטו יצא בהוצאה עצמית, והוא אסופה של סיפורים קצרים על כדורגל ועל החיים. יותר משאלו סיפורים על כדורגל, אלו סיפורים על אהבת כדורגל – על הרגע שבו נצרבו המשחק או האהדה לקבוצה בליבו של האוהד, על האליפות הראשונה, המונדיאל הראשון, חוויות העבר וטראומות הילדות, משחקי ילדות ומשחקים בבגרות, אוהדי אמת ואוהדי שקר, חברות וכדורגל, רומנטיקה וכדורגל, משפחה וכדורגל, בעיקר משפחה וכדורגל.

לא ספרתי, אבל נדמה לי שרוב הסיפורים הם סיפורי ילדות או משפחה, בדרך כלל שניהם. בסיפורים האלה, הכדורגל הוא התיקון או ההרס של החיים ושל המשפחה. המשחק וזיכרון המשחק הם דימוי של הנוסטלגיה לעבר, לרגע שבו הכול היה מושלם, הקבוצה זכתה באליפות, האב אהב את הבן והבן את האב (תמיד האב, אף פעם לא האם). המשחק הוא תחליף לשיחה, באמצעות הכדורגל הכותבים מדברים ובאמצעותו הם חוזרים לתום הילדות, למשחק הכדורגל הראשון שראו או למשחק המסירות ששיחקו עם אבא בחצר.

כן, “מה עשה הנוער” הוא ספר נוסטלגי, והכותבים לא מתביישים להיות נוסטלגים. הם לא תמימים, הם מודעים לפער בין המציאות לזיכרונות, בין המשחק לסיפור על המשחק, וחלק מהסיפורים הטובים ביותר בנויים על הפער הזה. לא במפתיע, חלק לא מבוטל מהם הן נשים. חנית גולי כותבת על אהבה וכדורגל, שרון קנטור – על טראומה, חן אלימלך – על דחייה מכדורגל בגלל הגברים בחייה. נטע אחיטוב כותבת על כדורגל נשים ושלומית גיא – על חתונה עם שחקן כדורגל. המשותף לכולן הוא המודעות לבחירה במשחק. אם אצל הכותבים האחרים נדמה שאהבת הכדורגל טבעית כחיים עצמם, והכדורגל הוא מטפורה לחיים, בסיפורי הכותבות ברור שזו החלטה מודעת, מבחירה חופשית או מתוך כפייה, אבל החלטה.

בין שלל הסיפורים (ספרתי 64) יש כמה גולים וכמה מבצעים יפים. אבי שילון כותב על האהדה לראובן עובד, הכישרון הגדול שלא הגשים את הציפיות, מאור זכריה – על מזל רע, אביעד סגל על הדמות השנואה של הכדורגל – בעל הקבוצה. ערן לוי כותב יפה על משפחה מתפרקת ואהדה לקבוצה מפסידה. נמרוד עופרן נכנס לדמותו של מי שלא מצליח לשמור על זוגיות ומחפש זוגות מתמסרים כדי להחזיר להם כדורים שעפים, ואיתי אנגל מספק את הזווית הפוליטית עם הסיפור המדהים על אוהדי הכוכב האדום בלגרד והמלחמה בבלקן.

שני הסיפורים האהובים עלי הם הסיפורים של “כדורגל שפל” ושל עודד מנדה-לוי. “כדורגל שפל” הוא פרויקט נהדר של ואדים טרסוב וגד סלנר, המסקרים את הליגות הנמוכות בישראל. בצמד הסיפורים שהם תרמו לספר, הם מתארים את חיפושיהם אחר אולג נדודה, כדורגלן העבר של מכבי הרצליה. נדודה נכנס ללבו של טרסוב לאחר שאמר בראיון “כל כך עצוב, אני בהרצליה כבר שש שנים ועכשיו ירדנו ליגה. כואב הלב”. הרומנטיקה של נדודה מרגשת את טרסוב והוא משכנע את סלנר לנסוע יחד איתו לאוקראינה כדי להיפגש עם נדודה.

האפשרות לפגוש שחקני כדורגל, בשר ודם, נמצאת גם במה שהוא לטעמי הסיפור הטוב ביותר בספר, “קלפים” של עודד מנדה- לוי, כשהילד המספר ניגש לשחקן הפועל תל אביב, גוגו מורדכוביץ,  ואומר לו רק “הנה אתה”. הסיפור מחולק ל-11 פרקים, וכל אחד מהם מוקדש לאחד משחקני ההרכב של הפועל תל אביב בשנת 1970, וליתר דיוק, לקלפי אלבום השחקנים של הפועל תל אביב. הסיפור של מנדה-לוי מחבר את כל היסודות הנמצאים בסיפורים האחרים – אהבת המשחק, המשפחה הפער בין מציאות לדימוי, דימויי השפה (“כשאבא אמר לנו… פעם פגשתי את אמא שלו, היא היתה בברית הבריונים… אחר כך חשבתי, טוב שיש בהפועל בריונים, הדרבי בעוד שבועיים”) ומתיך אותם יחד לסיפור אחד מושלם ומענג מתחילתו ועד סופו.

“מה עשה הנוער” הוא ספר על אהבת כדורגל, וכמו משחק כדורגל, ובמיוחד כדורגל ישראלי, הוא ארוך מדי. יש בו יותר מדי סיפורים, חלקם לא מספיק טובים, חלקם זקוקים לעריכה. החובבנות שבעשיית הספר מזכירה את האהדה לכדורגל ישראלי. אולי דווקא חוסר המקצועיות מבליט את האהבה למשחק. אבל לפעמים חובבנות היא רק חובבנות, אין שום חן בטעויות הגהה, ויותר בררנות והקפדה היו מועילות לספר. ואולי אני טועה, וזה העניין באהדת כדורגל: להכניס הכול. אולי אין דבר כזה יותר מדי סיפורים על כדורגל, ואוהדי כדורגל אמתיים, לא כמוני, יתמוגגו מכל רגע. אחרי הכול, כדורגל הוא גם הרגעים המתים, ואוהדי כדורגל לא יוותרו על אף רגע במשחק. אולי 90 דקות זה יותר מדי, אבל פחות, זה כבר לא יהיה כדורגל.

מה עשה הנוער: טקסטים על כדורגל, עורכים: מוטי ורפי דה פיצ’וטו, הוצאת דיאלוג הפצות, 564 עמודים

הרשימה התפרסמה ב”הארץ ספרים” ב-7.1.2016

נגישות