קארֵל קופפרקינגל הקרוי גם רומן, נשוי זה 17 שנים מאושרות לאשתו האהובה ושחורת השיער מריה, הקרויה גם לאקמה. רומן מתפרנס מהפעלת הקרמטוריום של פראג. הוא אוהב מאד את עבודתו, ומתוך דאגה למשפחתו היקרה – ללאקמה, לזינושקה בת ה-16 ולמיליווי בן ה-14 – עליו להגדיל את רווחיו. זוהי חובתו הקדושה. הוא מזמין את מר שטראוס, ידיד שאתרע מזלו, למסעדת “חריט הכסף”, שכולם קוראים לה “נחש החנק”, ומציע לו עסקה שתשתלם לשניהם – לעבוד כסוכן של משרפת הגופות.

קופפרקינגל, גיבור “שורף הגופות” מאת לדיסלב פוקס”, הוא ספק קדוש, ספק שוטה, ספק אדם מעורר חלחלה. הספר מסופר על ידי מספר יודע כל אבל יש בו דמות אחת בלבד המשתלטת על המילים בכוחו של האין הממלא אותה – שורף הגופות ולהגו הבלתי פוסק. לקופפרקינגל אין שום דבר משלו. הוא חוזר שוב ושוב על דבריהם של אחרים, ובחזרה האינסופית הוא מרוקן אותם מתוכן והופך אותם לקלישאות. רק הוא קיים בעולם, הוא והדיבורים שלו. הוא נמצא במוקד, והכול משתקף דרך עיניו.

שני ספרים אהובים במיוחד על קארֵל – ספר על טיבט והדלאי-לאמה וחוק המשרפות מ-1921. כל כך הוא אוהב את חוק המשרפות עד  שביקש לכרוך אותו בספר. מלבדם, הוא אוהב לעיין בלוח הזמנים המקודש של הקמרטוריום. לוח הזמנים מזכיר לו את סופיות החיים, את הדבר הבטוח היחיד – המוות הבלתי נמנע.

“שורף הגופות” מתרחש במהלך 1938 ו-1939. הספר נפתח כשצ’כסלובקיה היא עדיין מדינה עצמאית ומסתיים כשהכיבוש הגרמני הוא כבר עובדה מוגמרת. חברו של קארל, ווילי, המכנה אותו קרל בגלל הדם הגרמני הזורם בעורקיו, מנסה לשכנע אותו להצטרף למפלגה הפרו-גרמנית. רומן, אוהב האדם, ששני סוכניו (כעת כבר יש לו שניים) וגם הרופא שלו יהודים, מסרב להצטרף. אבל כשהגרמנים מספחים את חבל הסודטים הוא מצטרף למפלגה, וכשהם כובשים את פראג הוא כבר מוכן לבגוד ולרצוח כדי לקדם את הקריירה שלו. כפי שכותב המתרגם פאר פרידמן באחרית הדבר מאירת העיניים, הכול הוטרם כבר בתחילת הספר בביקור במוזיאון השעווה. אבל גם כשהכול ידוע, העיקר הוא עדיין תעלומה.

האם רומן/קארל/קרל הוא נחש חנק או חריט כסף? “אם מישהו אומר ‘אצל נחש החנק’ הכול ברור. כולם יודעים מראש למה אפשר לצפות מנחש חנק… אבל חריט כסף, זה כבר סוד. עד הרגע האחרון אין איש יודע מה מסתתר במין נרתיק כזה”, הוא אומר בתחילת הספר. נשאל בפשטות, האם הרוצח רומן/קארל/קרל הוא תמים ומשוגע או רשע מחושב? האם נעדיף לייחס לאדון שורף הגופות שגעון כן או רציונליות מרושעת? האם הרוצח הוא חיה או אדם? ואולי אין שם דבר מלבד ריק מאיין? מאליו מובן שהשאלות האלו מהדהדות את שאלת המשטר הנאצי ומעשיו. פוקס רומז לשני הכיוונים, אך נמנע לענות. אתם תצטרכו להחליט.

שורף הגופות; לדיסלב פוקס; מצ’כית: פאר פרידמן; כנרת, זמורה-ביתן; 205 עמודים

הרשימה התפרסמה ב-“טיים-אאוט” ב-23.8.2015

נגישות