“אקספרס הדיבור הישיר” הוא אסופה של ארבעה מאמרים מאת דיוויד פוסטר וואלאס. הקובץ קרוי על שם אוטובוס הקמפיין של ג’ון מקיין בפריימריז לראשות המפלגה הרפובליקנית בשנת 2000. ג’ון מקיין היה המועמד הכן, מי שתוכו כברו. גיבור מלחמה, שבוי שעמד בעינויים ונכלא במשך שנים בצינוק רק בגלל שסירב להצעת שחרור מוקדם הסותרת את קוד ההתנהגות של הצבא האמריקני. מי יכול להתאים יותר ממנו לנשיאות? מי יכול להיות ישר יותר? נעלה מעל אינטרסים אישיים?

וואלאס ליווה במשך שבוע את מסע הבחירות של מקיין, אבל הוא לא שוחח עם המועמד וגם לא עם מי שהוביל את הקמפיין, אלא עם הצלמים ואנשי הסאונד שליוו את העיתונאים שליוו את מסע הבחירות, ושם המאמר אינו “אקספרס הדיבור הישיר”, אלא “אפ סימבה”, על שם נוהגו של אחד הצלמים “לומר ‘אפ, סימבה’ בחיקוי של קול סמכותי ועמוק בעודו מניף את המצלמה על כתפו הימנית”.

זה לא מקרי. אנשי המקצועות הטכניים, הטכים, כפי שוואלאס קורא להם, מקבלים מקום חשוב במאמר הזה, וגם במאמר החותם את הספר, שבו וואלאס מלווה את צילומי “כביש אבוד” של דייוויד לינץ’. בשני המאמרים אנו עדים למקצועיות, לירידה לפרטים, להבנה הנובעת מהתבוננות ממושכת מהצד. לא פלא שוואלאס מרגיש בנוח לידם.

המאמרים בנויים מהפריפריה אל המרכז, מהפרטים הטכניים המרכיבים את הסצנה ובמעגלים הולכים ומתכנסים פנימה, אך הפנים הזה, כך מתגלה, אינו נפשו של היוצר, אלא של הקורא.

מטבע הדברים, המאמר הפוליטי מושך את עיקר תשומת הלב. אבל המאמר על לינץ’ לא פחות חשוב ומעניין. כמו במאמר הראשון, גם במאמר הזה כותב וואלאס שאין לו מושג איך דייוויד לינץ’ “באמת”. “לעתים נדירות הצלחתי להגיע למרחק של פחות ממטר וחצי ממנו, ולא דיברתי אתו אפילו פעם אחת.” במקום לראיין את הבמאי, וואלאס צופה בו ומדבר עם אנשי הצוות. הוא כותב על הסרט בהסתמך על התסריט ועל הצילומים הגולמיים שראה, מאפיין את סגנונו של לינץ’, כותב על השפעתו ומשווה בינו לבין במאים אחרים.

וואלאס מסביר מדוע לינץ’ הוא במאי כה חשוב בעיניו. לדבריו, לינץ’ הוא מודל של אמנות אקספרסיוניסטית, נטולת אירוניה ומודעות עצמית, אך לא אישית ופרטית מדי. מה שחשוב, טוען וואלאס, הוא אם הדימויים האמנותיים מעוררים תחושת אמת, “אם הם מרעידים מיתר בנפשו של האדם”. לינץ’ דורש מאתנו להתעמת עם עצמנו, עם עולם ממשי שבו אנחנו לא טובים או רעים, נוכלים או ישרים, אלא גם וגם.

וואלאס שואל מה רוצה דייוויד לינץ’ ונותן תשובה פשוטה “להיכנס אל תוך הראש שלך”. זה מה שוואלאס עושה, בפרוזה שלו ובמאמריו, מנסה להיכנס לתוך הראש והלב שלנו.

לקראת סוף השבוע שבו מלווה וואלאס את מקיין מתעוררת שאלה לגבי כנותו של המועמד. האם הוא לא כן מדי? האם הוא לא פועל כמו כל פוליטיקאי אחר כשהוא משתמש בקלף הכנות? האם הכנות שלו אמיתית או מעושה? וכך עונה וואלאס לשאלה הזו, “פתרון החידה אם הוא (מקיין) באמת ‘אמתי’ תלוי עכשיו פחות במה שנמצא בתוך לבו ויותר במה שאולי נמצא בתוך לבכם. נסו להישאר ערים”.

דיוויד פוסטר וואלאס; אקספרס הדיבור הישיר; תרגום: דבי אילון; ספרית פועלים; 214 עמודים

הרשימה התפרסמה ב”טיים אאוט” ב-3.2.2015

נגישות