לפול אוסטר יש ספר חדש, והוא נכתב בעברית. בעמודי הפתיחה של הספר “מלך, בלש” מאת בן פול כתוב ש”בן פול הוא שם בדוי”. שמו המלא של פול אוסטר הוא “פול בנג’מין אוסטר”, והרומן הראשון שלו יצא תחת השם הבדוי למחצה, בנג’מין פול. אם כן, פול אוסטר למד עברית רק כדי לכתוב בסגנון חדש, בשפה חדשה. והוא הצליח, מאוד.

זו לא הפעם הראשונה שאוסטר משחק במשחקי זהות. כבר ב”טרילוגיה הניו יורקית” הופיעה הדמות “פול אוסטר”, סופר ובלש, וכמו הטרילוגיה, גם “מלך, בלש” מורכב משתי נובלות וסיפור קצר, ובשתי הנובלות מופיעה דמותו של הסופר “בן פול”, שחיבר סיפור בלשי שהוא גיבורו. הדמות “בן פול” נוכחת מאד ב”מלך, בלש”, אך לא כאדם חי, אלא כסופר יהודי מת, תושב וינה, שנהרג בספרד ב-1941, בניסיון להימלט מהנאצים, ממש כמו בנימין אחר, וולטר בנימין.

הספר מלא באזכורים מפורשים של ספרים וסופרים וברמזים שפועלים כמו שריטות קטנות של מתים בקירות. עשרות קורים נמתחים בין חלקי הספר, דמויות ומוטיבים עוברים ממקום למקום, מחליפים צורה ומקום במערך. יש פעמים שבהן המשחקיות של הטקסט ומודעות היתר לעקבות שבהם הוא הולך עודפות מעט, אבל זה לא פוגם בעוצמה של הספר.

בנובלה הפותחת, ששמה כשם הספר, מלך – לא בתואר, בשם – אנרכו-סינדיקיליסט יליד 1917, שבוי בדיור מוגן, מנסה לשחזר מסמך מתוך הארכיון שלו, זו העדות היחידה למה שבאמת קרה לסופר בן פול בספרד. מלך הוא העד היחיד שנותר בחיים, אבל כל מה שיש לו הוא הארכיון הפרטי, ארגזי ניירת שהוא גרר מהמאה ה-20, והזיכרון המחורר שלו. בסיפור השני “אחות!”, המספרת כותבת על ימיה האחרונים של אמה, שמתה בבית החולים. ועל ניסיונותיה שלה, הבת, לנקות את הארכיון של אמה ולמחוק את ריח הזקנה שנדף ממנה. הסיפור השלישי, “האם יש לבבון נפש?”, המסופר ארבע שנים לאחר הסיפור הראשון, בזמן מחאת האוהלים של קיץ 2011, הוא סיפור מסע בסגנון זבאלד. הכותב, בשנות החמישים לחייו, הולך בעקבות בן פול לווינה ומגיע לאפריקה, לרצח העם שביצעו הגרמנים ב-1904. רצח שקדם לו טבח שיטתי של חיות בר, במטרה לתפוס גורים שיילקחו לגני החיות וישעשעו ילדים. גם בנובלה הזו יש לארכיון תפקיד חשוב, אך במקרה זה הארכיון הוא גוגל, ומחקרו של הכותב מתבסס על מה שהוא מוצא בחיפוש באינטרנט, אף מעבר לדף התוצאות הראשון.

שלושת הסיפורים מתייחסים זה לזה ומשחקים זה עם זה. דמות שמופיעה בסיפור אחד היא אולי הכותב של הסיפור האחר, ויש עוד דמות לא מזוהה, דוברת נוספת המופיעה בסיפור השלישי, אולי הנעלמת מהסיפור הראשון, אולי בתו של המספר ואולי הכותבת של שלושת הסיפורים. שלושת הכותבים חוששים מהשמטות, ממחיקות, מזיופים, והקורא מבקש למצוא את הסיפור האמיתי.

האמת פשוטה וכתובה על הכריכה. הכותב הוא בן פול, היושב איתנו וכותב שלוש וריאציות על אותם נושאים: מוות, זיכרון, זקנה והמוסדות שבהם אנחנו מתים וממיתים. זה לא רשומון, אלא וריאציות בשלושה גופים. אמנם, שלושת הסיפורים כתובים בגוף ראשון, אבל מבחינת יחסם למוסד, הגוף משתנה. בגוף ראשון, הכותב הוא השוהה, המאושפז, האסיר בבית האבות. בגוף שני, המספרת היא בתה של מי שמתה בבית החולים, ומקריאה לה את “איש ישן” של פרק, ספר הכתוב בגוף שני. בגוף השלישי, החוקר מכניס את עצמו לסיפור, אך כותב את תולדות גני החיות והשמדת העמים כעד, כדיווח מחקרי. כהיסטוריה.

אם זה לא היה ברור, לכו לקרוא. פול אוסטר כתב ספר נהדר.

מלך, בלש; בן פול; הוצאת בבל; 332 עמודים

הרשימה התפרסמה ב”טיים אאוט תל אביב” ב-24.12.2014

נגישות