המספר של "בורחסטיין" מאת סרחיו ביסיו הוא פסיכיאטר שעובר לגור בבית בהרים לאחר שמטופל שלו, משורר בשם בורחסטיין, תקף אותו בסכין. כבר יותר משנה שהוא ואשתו, שחקנית התיאטרון, לא ערים באותן שעות. היא מגיעה הביתה אחר חצות, וכשהוא יוצא לעבודה היא עדיין ישנה. אם כך אין שום דבר שימנע ממנו לעזוב את העיר ולצאת לטבע, אל ההרים. הוא שוכר בית קטן "עשוי אבן ועץ, שנבנה באבחה אחת וכאילו שובץ בצלע ההר, במרחק מטרים אחדים ממפל מים".
זו לא יציאה לטבע תמים ונהדר. הטבע אינו שליו יותר מהעיר. די מהר מתברר שזוג פומות תוקפות מטיילים באזור, והמפל עצמו, נוף מופלא הממוסגר בחלון, אינו נותן מנוח. סאון המפל גובר על כל הצלילים האחרים ומשתיק אפילו את המחשבות. המספר מחליט להחליש את קולו. הוא ימלא בסלעים את אגן המפל, ואחר כך יחליק את השיפוע שעליו גולשים המים.
השקטת המפל היא רק אחד הפרויקטים שבהם עוסק המספר. אחרים הם להתגלח, לעשן, "לכבס את הבגדים. לשטוף כלים. לשתות מאטה על סלע מול הבית, להביט בנוף… היו לי עשרות פרויקטים ביום, כולם קטנים ומלאים בו זמנית (הייתה דרך נוספת לנשוף את העשן: להביט בו)".
ומה קורה מלבד החיים? אשתו באה והולכת, חברים באים והולכים והוא ממשיך למלא את אגן המפל. אם עלילת ספר משולה לדרך, הרי שתפניות בעלילה הן עיקולים שהתווה הסופר על המפה עוד בטרם סלילת הדרך, הן יכולות להיות חדות או מתונות, אך הן חלק מדרך מתוכננת המובילה מא' לב'. לא כך החיים, ולא כך ב"בורחסטיין". המספר טוען שזה אינו ספר אלא רשימות, והוא מספר כבדרך אגב על מה שקרה. לכן, תפניות העלילה אינן תפניות בדרך סלולה, אלא מפגשים מקריים והתגלויות הטראומות שהמספר סוחב אתו, בזיכרונות שעולים מתוך שיחה.
זו לא רק העלילה, אלא גם סגנון הכתיבה של ביסיו, האגבית לכאורה, שפתאום מאירות בתוכה שורות של יופי. למשל, לאחר שהוא מפנה את דירתו המנותקת מחשמל, טלפון וגז הוא כותב "התקלחתי במים שחורים וישנתי ערום על השטיח". למילים הללו יש משמעות ברורה ופשוטה, ובכל זאת עולה מהן משהו שהוא יותר ממראה המים בדירה החשוכה והריקה מרהיטים.
זו כתיבה גסה, פשוטה לכאורה, ואפשר להבין אותה באמצעות הדימוי החוזר של השקטת המפל. המספר אינו מתמזג עם הטבע וגם לא מבטל אותו. הוא משנה אותו בכוחות עצמו ובידיו. הוא ממלא אבנים באגן המפל בלי לדעת כמה זמן זה ייקח לו. הוא משקיט את סאון המפל כדי שיוכל לשמוע את העולם, כדי שיוכל לחשוב. הוא לא הורס את המפל, אבל גם לא מתבטל בפניו. בלי לדעת ובלי לתכנן, הוא משנה אותו כדי שיוכל להשתנות, כדי להחלים.
בורחסטיין, סרחיו ביסיו, מספרדית: סוניה ברשילון, הוצאת זיקית
הרשימה התפרסמה במדור הספרות של "טיים אאוט" ב-28.10.2014
