ספרה החדש של דורית רביניאן, “גדר חיה”, הוא ביקורת עצמית חריפה על הישראליות, ובעיקר על החלק השמאלי והליברלי שלה. מרבית עלילת הספר מתרחשת בניו יורק, בחורף הקשה של 2002-2003, ערב הפלישה האמריקאית לעיראק. המספרת, ליאת בנימיני, סיימה תואר שני בספרות אנגלית ובבלשנות, מתרגמת עבודות מחקר לפרנסתה, מגיעה לניו יורק לשנה. היא פוגשת את חילמי, צייר פלסטיני בן 27, המתגורר בניו יורק על ויזת אמן.

חילמי וליאת מתאהבים אבל לרומן שלהם יש תאריך פקיעה. ליאת תחזור לישראל בחודש מאי והם לא יפגשו יותר. ליאת וחילמי הם שני זרים, שכנים שנפגשים בארץ אחרת והשפה היחידה שבה הם יכולים לדבר זה עם זו אינה שפת אמם. זהו סיפור אהבה יפה, אבל ליאת מסתירה את חילמי ממשפחתה ומחבריה הישראלים, ורק אחותה וחבריה האמריקאים יודעים עליו. בשיחת הטלפון השבועית לישראל עליו “להיעלם לה מהחיים”.

זו לא רק בושה, ליאת פוחדת שהרומן עם חילמי יימשך. היא מודה שזמניותו של הרומן, העובדה שהוא יסתיים והם לעולם לא ייפגשו שוב, אינה רק מקור לכאב, היא גם מה שמאפשר את האהבה. באחת המריבות היא אומרת לחילמי, “ואולי זה כל היופי, אתה יודע?…הארעיות שלנו כאן. בלי עתיד…בלי הבטחה לעתיד. זה גורם לנו להעריך את מה שיש כרגע”.

מעט אחרי אמצע הספר, אחיו של חילמי שולח לו דרישת שלום מצולמת. זו הפעם הראשונה שליאת רואה את ישראל מכיוון מזרח, וזהו רגע של התגלות. “ישראל נראית כמו אי עצום ממדים. כמו הר רם ונישא של בטון שצומח מתוך הים… כמה משונה ההיפוך הזה – לראות אותנו מבחוץ, להציץ מחלון השכנים”. אבל פוטנציאל ההתגלות מוחמץ במהרה והיא מודה “אני לא יכולה שלא לראות את ישראל כפי שהיא נראית בעיני הנץ של אויביה… כמו מבעד לכוונות טילים”. והאירוניה היא שכל אותו זמן, המצלמה של מרוואן אינה עסוקה בישראל, “כל מעייניו נתונים אל מרחב הים והשמים”.

חילמי וליאת מתווכחים על חומת ההפרדה ההולכת ונבנית בישראל בזמן שהם בניו יורק, וליאת מתארת את עצמה ביושר כ”ציונית בורגנית שמרנית. הוא האוניברסליסט, רודף השלום שמתנער מהגדרות ארכאיות של דת ומדינה… איך שנאתי להידחק לתפקיד הזה, הייתי גברת פרגמטיסטית מפוכחת שמתעסקת בהסדרי שלום פרקליטיים”.

המחלוקת הזו היא פוליטית למראית עין בלבד. לאמיתו של דבר, ליאת פוחדת מחילמי, היא כותבת בתשוקה על שפתיו של חילמי הבולעות את שפתיה, אבל חוששת שהוא יבלע אותה. האהבה של חילמי טוטאלית ואילו האהבה של ליאת מלווה בפחד עז מפני בליעה והיטמעות. זו מערכת יחסים שיש לה גדר והיא מצליחה בזכות הגבול. חומת ההפרדה היא אסון מבחינת חילמי והצלה מבחינת ליאת. כיוון שכך, ברור שהרומן יסתיים כשליאת תחזור לישראל. השאלה היחידה היא כיצד.

רביניאן כתבה סיפור אהבה יפה וטרגי על אהבה שנוצרת בזכות גבול ושנגדעת בגלל הצורך בגבול.

גדר חיה; דורית רביניאן; עם עובד; 344 עמודים

הרשימה התפרסמה במדור הספרות של “טיים אאוט” ב-16.7.2014

נגישות