רוחות רפאים מהלכות על פני תל אביב, אלו רוחות הרפאים של ספרות היידיש והספרות העברית לדורותיה. רחובות תל אביב מזוהים עם דייריהם המפורסמים – שמוליק קראוס, שושנה דמארי ואריק איינשטיין. אבל האנשים שעל שמם נקראים הרחובות נמחקו מהזיכרון. ומי יודע מי היו אהרון ליברמן ועזריה מן האדומים.
"ארבע ארצות" הוא ספרו החדש של מתן חרמוני. הוא קרוי על שם המוסד העליון של יהדות פולין בין המאה ה-16 למאה ה-18, או על שם הרחוב התל אביבי שבו מתגורר המספר, הסופר יהושע רדלר. רדלר עצמו קרוי על שמו של הסופר יהושע רדלר, הידוע יותר (אך נשכח לגמרי) כר' בנימין.
הספר נפתח בינואר 2010, בלווייתו של אברהם סוצקובר, גדול משוררי היידיש ומגדולי המשוררים שגרו בישראל, אך "מי כבר יטריח עצמו ללוות משורר אל הקבר". מי, מלבד טיפוסים כגון רדלר, הכותב רומן על סופר יידיש בניו יורק, רומן כמעט זהה לספר שפרסם מתן חרמוני ב-2011. אפשר לזהות את שרשרת החד גדיא שנוצרת כאן, שרשרת של דמויות נשכחות מתולדות הספרות העברית.
רדלר, גרוש טרי המתגעגע לאשתו לשעבר ושולח לה מכתבי כמיהה וקינה, חי כמעט בחוסר כל בדירתו של אדם שמת. הוא מחכה לתשלום מקדמות על ספרו, ובינתיים אוכל מקופסאות השימורים שהשאיר אחריו המת ולובש את בגדיו האלגנטיים. חליפות היידיש נראות מצוין על השלד הרחב של הסופר העברי.
לרדלר מצטרף אחד, נחום צובלפלאץ, סופר שמת ב-1905 משברון לב וקפיאה בנהר. ועוד אחת, שחקנית מפורסמת לשעבר שאי אפשר לומר את שמה, וגם בצלאל, פרח סופרים שמתעד את מעשיהם. צובלפלאץ מלמד את רדלר לחיות מנדבות ומזיכרון. כדי לחיות מנדבות צריך להתלבש יפה ולהתנהג בכבוד. וכיצד חיים מזיכרון? עוברים בין דירות תל אביב ומזכירים לשוכניהן את מה ששכחו ואת מה שהיו מעדיפים לשכוח.
החבורה מבקשת עזרה כספית בזכות העבר המפואר והמביש ולמען העתיד הלא ברור, והתאוששותו הכלכלית של רדלר היא נסיגה לאחור. תל אביב הולכת ומידמה לעיירה יהודית פולנית. נכון יותר לומר שהעיר העברית הראשונה הולכת ומידמה לספרות היהודית המזרח אירופאית, ויצירות ספרות נשכחות עולות לעיני המספר ברחובות הקרויים על שמם של סופרים עבריים נשכחים. הנסיגה לאחור ניכרת גם בשפתו של הספר, בהשתנות עדינה וכמעט בלתי מורגשת נעשית שפתו של יהושע רדלר פחות עברית ויותר יהודית.
ב"ארבע ארצות" כותב חרמוני על ספרות שמתה אך יש בו חיים יותר מאשר בהרבה ספרים אחרים. זה אינו ספר עליז, אך שרוי עליו חיוך, כמו אותו חיוך שרדלר ראה על פניו של צובלפלאץ בפעם הראשונה שראה אותו. בפגישתם האחרונה, כשרדלר שואל את צובלפלאץ מדוע חייך, עונה לו הסופר המת, "בעד מה חייכתי? בעד הבכי חייכתי. בעד הבכי ובעד האבל".
ארבע ארצות; מתן חרמוני; כנרת, זמורה-ביתן
הרשימה התפרסמה במדור הספרות של "טיים אאוט" ב-15.6.2014.
תוך כדי קריאת הביקורת ועוד לפני שהגעתי למשפט הזה נוצר בי הרושם ש"ב"ארבע ארצות" כותב חרמוני על ספרות שמתה אך יש בו חיים יותר מאשר בהרבה ספרים אחרים". תודה על הרשומה הקשובה והמסקרנת, מוטי.
תודה רבה לי