אידיופתיה היא, כך נכתב בפתיחת הספר "אידיופתיה", "מחלה או מצב הנוצרים יש מאין או שהסיבה להם אינה ידועה". במהלך הספר מוזכרת מחלה מסתורית התוקפת את הפרות בבריטניה (ומרמזת להתפרצות "הפרה המשוגעת" בשנות ה-90). הפרות מתרחקות מהעדר, ניצבות במקום אחד ולא נעות עד שהן מתות. המחלה הזו היא אלגוריה למצבם של גיבורי ספר הביכורים של סאם ביירס.
זהו סיפורם של שלושה צעירים בריטים, בני 30 פלוס, ונכותם הרגשית. קתרין מנהלת מערכות יחסים שמבוססות על כעס וסרקזם; דניאל, בן זוגה לשעבר של קתרין, לא בטוח שהוא מרוצה מחייו עם בת זוגו הנוכחית, אנג'ליקה וחבריה ההיפים והטבעוניים; ונייתן השתחרר מבית חולים פסיכיאטרי שבו היה מאושפז במשך שנה וחצי לאחר שניסה לפגוע בעצמו. שלושתם עסוקים בבחינה עצמית מתמדת וכל זה מתיש, ומשעמם עד מאד.
על פני השטח, גיבורי הספר מרוכזים בעיקר בעצמם. קתרין זועמת ומעמידה את הקרובים אליה במבחנים מתמידים, דניאל מופנם ובוחן את עצמו. אבל בעצם מדובר במי שאין להם תוכן בחייהם מלבד השאלה כיצד הם משתקפים בחייהם של אחרים, כיצד הם נראים בעיניהם ומה חושבים עליהם.
בתוך השלישיה הזאת, נייתן הוא החריג. הוא זה שהעז להצהיר על רגשותיו כלפי קתרין והדבר הוביל, כמובן, לאשפוז. הוא הרקע שעליו מצוירת מערכת היחסים בין קתרין לדניאל, והוא סימן האזהרה למי שמרגיש ופועל בהתאם לכך.
"אידיופתיה" הוא הישג ספרותי מבריק כיוון שהספר, כמו גיבוריו, עסוק בבחינה עצמית מתמדת. הקורא המותש מתיאורים עצמיים מפורטים ובחינה מדוקדקת של מחשבות הגיבורים, מייחל שמשהו סוף סוף יקרה כאן – שיתחתנו, שיריבו, שישתגעו, אך ביירס מונע זאת ממנו, בכוונה או מחוסר יכולת להתחייב.
אירוע אחד מוביל את העלילה, זהו האיחוד המיוחל או המפחיד בין שלושת גיבוריו שלא ראו זה את זה כבר יותר משנה, בסצנה שמזכירה במשהו את המחזה "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" מאת אדוארד אלבי. אבל כשההתפרצות המיוחלת סוף סוף מתרחשת, מיד מונמך הווליום.
אולי ההישג הגדול ביותר של "אידיופתיה" הוא בכך שהוא הביא אותי למצבם של גיבוריו. לא אהבתי את הספר, ואני שואל את עצמי, כמו דניאל, מה לא בסדר בי שאיני מסוגל לאהוב ספר שכולם אוהבים, ספר שמבקש לבחון לעומק וביסודיות את נכותו הנפשית של דור שלם. מה לא בסדר בי? אני שואל והדבר גורם לי, כמו לקתרין, ליצור קשר עם "אידיופתיה" רק באמצעות כעס וסרקזם.
והערה נוספת על "אידיופתיה": אי אפשר להתעלם מהתפקיד השלילי במיוחד שביירס נותן לנשים. הגברים הם אידיוטים, הנשים הן מכשפות מרושעות או גאולת המין האנושי, בדרך כלל מכשפות.
אידיופתיה; סאם ביירס; תרגם מאנגלית: יואב כ"ץ; פן הוצאה לאור, ידיעות אחרונות; 312 עמודים
הרשימה התפרסמה במדור הספרות של "טיים אאוט" ב-8.4.2014
איזו התבוננות מעניינת בתהליך הקריאה. אני מודה שלא עשית לי חשק לקרוא את הספר, אף עשית לי הרבה קשר לקרוא עוד רשומות…
תודה רבה לי, תגובות כאלה עושות חשק לכתוב.
עכשיו אני רואה את פליטת המקלדת שלי, אבל גם 'לעשות קשר' לכתיבה וקריאה זה טוב 🙂
לעשות קשר, בכל זאת עושה היגיון.
(וגם אף במקום אך. יום הקלדה סוררת היה לי…)