ב-20 בפברואר התפרסם במוסף "הארץ" ראיון שערך איתי עידו קינן, ובו דיברתי על סדנאות הקריאה. הנה הראיון.
שמעתי שאתה עושה סדנאות כתיבה.
"לא, סדנאות קריאה. יש לא מעט אנשים שפוגשים אותי ואומרים לי, 'אה, אתה מבקר ספרים?' והשאלה הבאה היא: 'אתה כותב?' אז מלבד העובדה שביקורת ספרים היא כתיבה לכל דבר, ההנחה שמסתתרת מאחורי זה היא שקריאה היא בסך הכל פעילות שמובילה לכתיבה, ושהאדם הספרותי, אם הוא קורא, זה בשביל לכתוב. כפעילות בפני עצמה, קריאה לא מספיק נוכחת בתרבות הישראלית".
אנחנו לומדים לקרוא בכיתה א'. מה אנחנו לא לומדים שם?
"זה לא קורס בתיאוריות ספרותיות של קריאה, אני מנסה לכוון לקריאה אינטואיטיבית עשירה יותר באמצעות כלים פשוטים יחסית. כלי יעיל באופן מפתיע הוא לתאר מה קורה בסיפור. עד כמה שזה נראה בנאלי, אבל כשעשרה אנשים יתארו את אותו הסיפור הקצר, יהיו לפחות חמישה תיאורים שונים משמעותית זה מזה".
מי קהל היעד?
"הסדנה מיועדת לאנשים שאוהבים לקרוא ורוצים להעשיר את הקריאה שלהם באופן לא אקדמי ומרחיק, לאנשים שרוצים לדבר על מה שקראו, כי קריאה יכולה להיות עניין חברתי, וגם לאנשים שמרגישים שקריאה חסרה להם ואין להם זמן לקרוא. קוראים אחד עד שלושה סיפורים קצרים בכל מפגש, זה מאפשר לעבור על מגוון ז'אנרים וכותבים. חלק מהסופרים מוכרים וחלק פחות — קפקא, באבל, קנז, אטווד, קורטסר, בירשטיין ובורחס, בין השאר".
איך קוראים אחרת כשיוצאים מהסדנה?
"קוראים ברובד נוסף מעבר לרובד הגלוי של הטקסט ונחשפים למתודות שונות של קריאה. מצד אחד יש את ההנחיה שלי, ואני מביא את הניסיון שלי כמבקר ספרים וקורא משוכלל, ומצד שני יש דינמיקה בין המשתתפים. בתחילת הסדנה אנשים אומרים שהם אוהבים לקרוא אבל מודים שלא הבינו את הסיפור. לקראת סוף הסדנה הדיון כבר רץ בלעדי".
האם קריאה מונחית, כמו שאתה מלמד בקורס, עלולה לפגוע בהנאת הקריאה?
"חד משמעית לא. אני מאוד נזהר מאקדמיזציה של הקריאה. זה לא שיעור ספרות באוניברסיטה או בבית הספר".
כשאתה מקריא לילדים שלך סיפורים, אתה עושה את זה בדרך שונה משאר ההורים?
"אני מקווה שלא. לפעמים הסיפור מזכיר להם סיפור או סרט, וזו תמיד שיחה מרתקת. אבל אני לא כופה את עצמי על הסיפור ולא מתחיל שיחה כזאת בעצמי".
