על סף המחצית השניה של המאה ה-20, עם שיגורו של חפץ מעשה ידי אדם אל מחוץ לאטמוספירה, חנה ארנדט מבקשת לתאר את מצבו של האדם המודרני. לצורך כך היא מבחינה בין שלושה סוגים של פעילות אנושית – עבודה, מלאכה ופעולה. העבודה היא כל מה שאנו עושים כדי להמשיך ולהתקיים, כדי לחיות. המלאכות הן המעשים שבונים את העולם הפיזי שבו חי האדם, והפעולה היא המפגש בין בני אדם, בעיקר בדיבור ובמיוחד בפוליטיקה.

באמצעות הסיווג הזה, שעל פניו נראה מעט טריוויאלי, ארנדט יוצרת מסמך מעמיק הבוחן את מעמדם של שלושת סוגי חיי המעש בהיסטוריה של המערב – בפני עצמם, ביחסם זה לזה ולחיי העיון, ובמקום שבו הם מופיעים, במרחב הציבורי או הפרטי.

רעיונותיה של ארנדט מורכבים, אך כתיבתה בהירה. היא כותבת על היחס בין אמצעים למטרה, על אובדן מידה לאמת ועל עולם שבו העמל נמצא במקום הראשון וחפצים שמיוצרים רק כמוצרי צריכה מיועדים להתכלות כבר מרגע בנייתם. אבל זה לא ספר פסימי, וחוויית הקריאה ב”המצב האנושי” נעה בין התלהבות מהאבחנות העמוקות של ארנדט לקושי לקבל קביעות שנוגדות את הרגלי החשיבה האוטומטיים שלנו.

המצב האנושי הוא ספר היסטורי, אבל כמו ב”יסודות הטוטליטריות”, ההיסטוריה שארנדט כותבת אינה היסטוריה תהליכית של השתלשלות אירועים הכפותים זה לזה. האפיון העיקרי של הפעולה האנושית, אליבא דארנדט, הוא הספונטניות שלה – היכולת ליצור ולהוליד את הבלתי צפוי.

ארנדט מייחסת חשיבות עליונה לחירות האנושית, אך היא מזהירה מפני בלבול בין חירות לריבונות. החירות אינה תוצאה שאליה יש לשאוף, אלא אמת מידה לפעילות האנושית, למפגש בין בני אדם שאי אפשר לנבא את תוצאותיו. היא טוענת נגד “המסורת הגדולה של ההגות המערבית: להאשים את החירות שהיא מפתה את האדם אל הכורח, להוקיע את הפעולה, ההתחלה הספונטנית של משהו חדש, מפני שתוצאותיה נופלות ומסתבכות ברשת יחסים שנקבעה מראש ותמיד גוררות איתן את מי שפועל, המוותר ככמדומה על חירותו ברגע שהוא עושה בה שימוש”.

משמעותה של המילה “פוליטיקה” אצל ארנדט שונה ממה שאנחנו רגילים לייחס למונח זה ודוגמא לפעולה פוליטית היא המחאה החברתית של קיץ 2011. אם היו שואלים את ארנדט, היא כנראה היתה מותחת ביקורת על המינוח “חברתית” ועל העמדת צרכי הקיום, מחירי הקוטג’ והדיור, בראש סדר העדיפויות. ארנדט כנראה היתה טוענת שחשיבותה של המחאה טמונה במפגש הלא ממוסד בין בני אדם הנחשפים במרחב הציבורי, באירוע פוליטי שהשפעותיו הבלתי צפויות עוד ימשיכו להדהד.

בעולם אנושי שבו הבלתי סביר מתרחש דרך קבע, מה שמעגן את הקיום האנושי אינו המוסדות החברתיים אלא שתי כשירויות אנושיות יחודיות – הסליחה וההבטחה. הסליחה שמשחררת אותנו מתוצאותיהם הבלתי צפויות של מעשינו, וההבטחה שמחברת את דברינו למעשינו.

“המצב האנושי” יוצא בעברית יותר מ-50 שנה לאחר שיצא לראשונה. תרגום ספר פילוסופיה, חשוב ככל שיהיה, אינו דבר מובן מאליו והוצאת הקיבוץ המאוחד ראויה לכל שבח על המאמץ הזה. חבל שהתרגום עלול להרחיק את הקוראים בכוח של הספר. אין לי טענה על הדיוק. אריאלה אזולאי ועדי אופיר תרגמו במדויק את הספר, וגם המונחים העבריים שהם בחרו “עבודה”, “מלאכה” ו”פעולה” יפים ונכונים בעיני. הבעיה היא דיוק היתר, ההקפדה להישאר במבנה המשפט המקורי. התוצאה היא ספר מדויק אך לעתים בלתי מובן. פחות חרדה לקדושת הטקסט היתה מועילה לקרב קוראים חדשים לספר החשוב והמרתק הזה.

המצב האנושי; חנה ארנדט; מאנגלית: אריאלה אזולאי ועדי אופיר; הוצאת הקיבוץ המאוחד; 408 עמודים

הרשימה התפרסמה במדור הספרות של “טיים אאוט” ב-2.3.2014

נגישות