"חובות אבודים" מאת איריס לעאל הוא בעצם שני ספרים. הראשון הוא גירסה מורחבת של הנובלה "המשפחה" שהתפרסמה ב-2001, ותיארה את חייהם של מרסי ורע, שני ישראלים החיים בלונדון. רע הוא יזם נדל"ן מצליח, ומרסי הסובלת מחיי בטלה מתאהבת במלצר בבית קפה.
הספר השני,"חובות אבודים", קופץ 7 שנים קדימה, כמה חודשים לפני המשבר הפיננסי של 2008, כשחייהן של הדמויות מתהפכים. מרסי, שספר בעריכתה הפך ללהיט בינלאומי, מקבלת הזמנה לנהל בית ספר לכתיבה בתל אביב וחוזרת לישראל. כאשר בועת הנדל"ן והפיננסים מתפוצצת, קורסים עסקיו של רע, והוא בורח מלונדון לתל אביב, לאשתו. אלא שהוא אינו מסוגל לקבל את הסדר החדש שבו אשתו היא המפרנסת, וכבר אינה זקוקה לו לשם הערכה עצמית ולפרנסתה. הוא מנסה להכניס את עצמו בכוח לחייה, ולהעמיד אותה במקומה הישן.
ספרות וכסף מתערבבים ומתחלפים ב"חובות אבודים". מרסי עומדת בזכות עצמה בזכות ספר שערכה, ואחת הסיבות להתפרצות משבר הנישואין של מרסי ורע בספר השני היא ירושתה של אליסון לויד, שכנתם של מרסי ורע בלונדון, ומי שכתבה את הממואר על סיפור אהבתה לסופר הילדים ארתור ס. לויד.
על פי זכרונותיה, לויד היתה חלק מקבוצת בלומסברי, ונדמה שלעאל רומזת כאן לווירג'יניה וולף, אלא שבשונה מ"חדר משלך", שבו וולף טענה שכדי לכתוב, אשה זקוקה לכסף ולחדר משלה, ב"חובות אבודים", מעשה העריכה הספרותית הוא מה שבונה למרסי לא רק חדר, אלא בית. זאת, בזמן שמתברר שבתיו הרבים של הבעל לא היו יותר ממגדלים פורחים באוויר.
יש הקבלות וחיבורים לא מעטים בין "המשפחה" ל"חובות אבודים", ובכל זאת, אלו שני ספרים שונים. פערים גדולים מדי בין הספר הראשון והשני (והנסיונות של לעאל להסבירם) מחזקים את הרושם שהספר השני אינו המשך של הראשון, אלא טיפול שונה, בוטה וחשוף יותר, באותם נושאים שבהם עסק "המשפחה".
שלוש רמות של חשיפה והיחשפות יש ב"חובות אבודים". הרמה הראשונה היא הכלכלית, והיא האמת הנחשפת בקריסת הנדל"ן העולמית, שעסקיו של רע בנויים על אוויר, על הלך רוח שלפיו אם לא נעשה את הטעות ונעצר לרגע כדי להביט למטה, הכל יהיה בסדר והצמיחה תימשך לעד.
הרמה השניה היא הרמה המשפחתית. ה"ביטחון פסקני וחריג", שקטע וחנק את המשבר המשפחתי בספר הראשון, כבר אינו מספיק. גם לא האמונה שלמרסי ולרע יש "עוד כמה קלפים טובים בחפיסה". מה שקורה ב"חובות אבודים" אינו עוד משבר משפחתי, חריף משזה שנבעה בחייה של מרסי בספר הראשון, אלא עמידה מול מה שהיה מלכתחילה הבסיס הרעוע לזוגיות של רע ומרסי.
הרמה השלישית היא הרמה הספרותית. "חובות אבודים" הוא ספר טוב יותר מ"המשפחה", בעיקר בגלל נכונותה של לעאל לצעוד צעד נוסף מעבר למה שעשתה בספר הראשון. ב"המשפחה", מרסי מפגינה את חדות לשונה ואבחנותיה, אולם נותרת האשה הזקוקה להגנת בעלה. ב"חובות אבודים", לשונה הרבה פחות מצליפה, אולי בזכות קיומו של חדר משלה, שאותו בנתה בעצמה.
"חובות אבודים" הוא ספר אכזרי וקשה יותר מ"המשפחה", אך הוא גם יותר אופטימי ממנו – העתיד אינו מובטח ואינו תלוי בריצה מבוהלת קדימה, אלא בהתבוננות ובסולידריות שגבולותיה משתרעים מעבר לגבולות התא המשפחתי. מניפת הרגשות והפעולות שהספר השני מציג, רחבה יותר מזו של "חובות אבודים", ואת מקום האקסצנטריות תפסה נכונות לפעולה.
חובות אבודים; איריס לעאל; הוצאת כתר; 327 עמודים
הרשימה התפרסמה במדור הספרות של "טיים אאוט תל אביב" ב-14 באוגוסט 2013
