"אני חושב שפחדתי שהוא ירים אותי בידיו וינשק אותי", אומר המספר על אלברט נובס, המלצר שכל אורחי מלון מוריסון בדבלין אהבו חוץ ממנו. עד למשפט זה נדמה שזהו ספר על ילדותו של המספר, אבל במשפט הבא נאמר "מאחר שכל הסיפור שלי עוסק בו, כדאי אולי שאתאר אותו קצת יותר בפרוטרוט", וזהו הסיפור על חייו המשונים של אלברט נובס.

אלברט, המשרת הכי מהימן בכל המלון, מסתיר סוד, וסודו זה מתגלה כשהוא נאלץ להלין במיטתו את יוברט פייג’, צבע נודד ו"בחור צעיר שרוב הגברים היו מעדיפים לחלוק איתו את המיטה שלהם". יוברט מגלה שאלברט הוא אישה הלבושה בבגדי גבר. אם כי תהיה זו הפרזה לומר שאלברט הוא אישה, שהרי עד סוף הספר אין לו שם אחר חוץ "אלברט".

גם יוברט הצבע הוא אישה, אבל בשונה מאלברט יש לו אישה, בית ומשפחה, ונקודת המשען של הספר אינה הרגע שבו אלברט החליף את מינו, או החליט להסתיר את זהותו, אלא הרגע שבו נודע לו, שגם במצבו, כגבר-אישה, כסימן שאלה, עדיין עומדת לו האפשרות להקים משפחה.

לאחר המפגש עם יוברט, אלברט מתחיל לפנטז על נשיאת אישה. הוא סוקר את עובדות המלון ומחליט שהלן דוז, עובדת המטבח החדשה, תתאים לצרכיו, גם אם בינתיים היא מנצלת אותו למימון מותרות עבורה ועבור ג’ו, נער המטבח.

צפי סער כותבת באחרית הדבר לספר שהעדפותיה המיניות של אלברט לא מתפענחות בנובלה, והיא צודקת. אך נכון יותר לומר שהמגדר בספר אינו ענין מיני, אלא כלכלי ופונקציונלי, וקיומו של מין או היעדרו הם נגזרת של מצב חברתי.

לא הרצון להיות גבר דחף את אלברט להתחפש, אלא אהבה נכזבת שלא היתה לה תוחלת, בעיקר מסיבות של הבדלי מעמדות, ויותר מכך – הצורך הכלכלי. לאחר מותו, כשהתחפשותה של אלברט נודעת לאנשי המלון, היא אינה מעוררת אצלם שום תמהון, שהרי "שכרו של גבר גבוה משכרה של אשה".

אלברט רוצה לשאת לאשה את הלן, אבל מעט הריגוש שהיא מעוררת בו אינו מיני. כשאלברט לבוש כגבר, הרי הוא גבר, וכשעירומו הנשי נחשף הוא מתנהג כאישה. ורצונו של אלברט ברכוש, במעמד ובמשפחה – האם הוא רוצה בהם כגבר בעל רכוש, או כאישה?

הגבולות הנזילים בין זהות יחידה לזהות משתנה, מתבטאים גם בסגנונו של הספר, הכתוב רובו כמונולוג, שבו המספר פונה אל ידידו הצעיר אלק. קולו של אלק בוקע לקראת סוף הספר, ופתאום לא ברור האם זהו מונולוג חד-קולי, או יצירה דו-קולית. גם טיב היחסים בין המספר לאלק נותר מעורפל.

לאחר שאלברט נואש מהאפשרות להקים משפחה, התנהגותו משתנה והוא כבר אינו אותו משרת אהוב שהיה. חלק מהאורחים אפילו מתלוננים עליו. "הילדון הג’ינג’י מהקומה השניה סיפר לי, אמרה גברת בייקר שהוא פוחד מאלברט, והוא גילה לי שאלברט ניסה להרים אותו ולנשק אותו".

אנו, ששמענו את הסיפור מתחילתו, זוכרים שהמחבר, אותו ילדון ג’ינג’י, סיפר שכילד הוא רק פחד שאלברט ינסה להרים אותו. נדמה שבנקודה זו, כאשר אנו נדרשים להכריע לאיזו מהגרסאות להאמין, "חייו המשונים של אלברט נובס" מתגלה כספר שעניינו לא רק שאלות של מגדר ומיניות, אלא היחס בין שני סוגים של אמת – האמת של פני השטח והאמת החבויה מתחת.

חייו המשונים של אלברט נובס; ג’ורג’ מור; מאנגלית: ארז וולק; הוצאת זיקית; 140 עמודים

הרשימה התפרסמה במדור הספרים של “טיים אאוט”ב-22 במאי 2013

נגישות