האם אפשר לכתוב על מתנחלים ולא על "המתנחלים" הידועים? הדימוי המתנחלי עומד בפתחו של כל סיפור על התנחלות או מאחז, ממש כמו העטיפה הלא מוצלחת של "הגבעה", שממנה ניבט מתנחל אדום עור וזעוף מבט עטוי כיפה גדולה. מנקודה זו מתחיל כל ספר שגיבוריו הם מתנחלים. יחזק את הדימוי או ינסה להפריך אותו, הדימוי יכתיב את המסלול. אבל אסף גברון מצליח לברוח מהמסלול המותווה מראש.

מעלה חרמש ג’ הוא מאחז חצי מבוסס בן 4 שנים בשבט תשס"ט, או פברואר 2009, כאשר מגיע אליו רוני קופר, אחיו של גבריאל נחושתן העובד אצל עתניאל עסיס, מקים המאחז והמנהיג החצי רשמי. רוני בורח מנושיו וגבריאל בורח משדיו, ושניהם מוצאים מקלט בהתנחלות המבודדת בדרום הר חברון.

במקביל להגעתו של רוני למאחז יגיע אליו גם צו פינוי, והספר עוקב אחר שנה בחיי המאחז, בין הוצאת צו הפינוי לפינוי בפועל. בתווך אנו קוראים על הניסיון של רוני לשווק שמן זית ערבי אותנטי לבוטיקים בתל אביב, על מציאת מטבעות מתקופת בר כוכבא, החיפוש אחר מודיע השב"כ, ועל המאבק נגד חומת ההפרדה שצריכה להיבנות במקום.

למרות החלקות קטנות, ניכר שגברון השקיע בתחקיר ויודע על מה הוא מדבר. אבל הוא לא מנסה לכתוב כמתנחל, ומתוך דמותו של מתנחל. הדמויות הראשיות, אלו שדרכן נחווה המקום, הן דמויות חיצוניות – שני האחים הקיבוצניקים, שחלק ניכר מהספר מוקדש לתיאור ילדותם והתבגרותם, מהקיבוץ ועד המאחז.

דמויות חיצוניות, אך לא לגמרי. המפגש בין הקיבוצניקים לאנשי המאחז הוא מפגש בין דורי, בין מתנחלי העבר למתנחלי ההווה, או בין הקיבוצניקים של העבר לקיבוצניקים של ההווה, וגברון אינו צופה טובות להתנחלויות. ככתוב בדוקטורט של אחד מתושבי מעלה חרמש ג’, חיליק ישראלי, "חלוציות, גאולת קרקעות, אידיאולוגיה: התנועה הקיבוצית ככישלון ידוע מראש", "אופן הקמת הקיבוצים והתפתחותם, החל בהשתלטות על קרקעות, ההחלטות על מקורות הפרנסה, קבלת אשראי והטבות מהמדינה; המשך בהסתמכות על סיסמאות ואידיאולוגיה; וכלה בהתנשאות וביהירות של חברה סגורה, מנותקת ומורמת מעם, הפועלת על פי מערכת כללים משלה – כל אלה חזו את כישלונה של התנועה הקיבוצית חצי מאה לפני שהחלה להתפורר בפועל".

ההשוואה לקיבוצים בתקופת קום המדינה מעניינת וכתובה יפה, אך היא אינה חידוש של גברון. זוהי רק נקודת כניסה המאפשרת לגברון לחדור למקום שהוא חיצוני אליו. יותר משיש כאן טענה אידיאולוגית, זהו אמצעי ספרותי, שבאמצעותו גברון – החילוני, השמאלני – כותב על ימניים ודתיים. עם ביקורת, אבל מתוך הזדהות ובאהבה.

גברון אוהב את הדמויות שלו. המתנחלים ב"הגבעה" אינם דחלילים אידיאולוגיים, למרות שהאידיאולוגיה ממלאת תפקיד חשוב בחייהם. "הגבעה" הוא לא ספר אנתרופולוגי על המתנחלים. זהו סיפור על גבעה שאנשים גרים עליה. גבעה קטנה באמצע שום מקום ובאמצע כל מקום. זהו סיפור אוניברסלי וגם סיפור פרטי מאד.

האם מעלה חרמש ג’ מייצג את כלל המתנחלים? ודאי שלא, אבל אפילו במקום הקטן הזה יש מגוון דמויות והשקפות. קחו לדוגמא את עניין הצניעות. יש מין במעלה חרמש ג’ וגם צניעות, ושניהם משמשים בערבוביה. כך גם התמונה הגדולה המצטיירת ב"הגבעה" – גברון לא חושף את האמת שמאחורי הסיפור המוכר, אלא את האמיתות המרובות, הפנים השונות של גיבוריו, המתנחלים ושאינם מתנחלים.

האם עתניאל עסיס הוא אידיאולוג או אדם שמחפש את החיים הטובים? גם וגם. יש בספר שילוב של אידיאולוגיה וחיים פרטיים של אנשים. גברון הצליח לתפוס היבטים שונים ולעתים סותרים של החיים במאחז, ולהציג את האינטרסים המפעילים את תושביו, בלי לפקפק או להמעיט בכנות כוונותיהם. המאחז הוא מקום מעניין לא משום שהוא מייצג איזה דגם טהור של צדק או של רשע, של אידיאולוגיה או של היעדרה. להיפך, זה מקום מעניין כי הוא מאפשר את מכלול המבטים השונים והסותרים.

מי שאינו חביב כל כך על גברון הוא המערכת הבטחונית, והשרירותיות המנחה את פעולותיה. המקריות והאדישות של השלטון משרתות בדרך כלל את טובת המתנחלים, אך היא יכולה להתהפך גם לרעתם.

כך כותב גברון על החלטת שר הביטחון על פינוי המאחז "הימים האחרונים לא היו קלים.. בסוף השבוע נפטר כלבו האהוב, צה"ל, לאחר מחלה ממושכת. הבוקר התקשרה אישתו השנייה כדי לספר לו ששתי האסלות נסתמו…אבל לא בגלל כל זה הוא אמר את מה שאמר כשחזר לדבר. גם לא בגלל הלחצים והשאלות והדרישות וההאשמות שנפלו עליו מכל כיוון…גם לא בגלל כביש 991, שזה עתה חתם על אישור לסלול אותו..ואולי נזקק לפעולה מאזנת – הרי כמעט על פעולה נועדה לאזן, לרכך, לעשות מחווה למישהו שנפגע…לא. אף לא אחת מהסיבות האלה עמדה מאחורי המשפט שיצא מפיו, אלא החוק. החוק הפשוט והישר".

המתנחלים במאחז אינם אדוני הארץ, אך גם לא מיעוט נרדף. יש חלשים מהם – הערבים תושבי חרמיש המשמשים ככליא הברק שלהם. כפי שתושבי המאחז הם כליא הברק של שר הביטחון. הפוליטיקה של "הגבעה" היא הפוליטיקה העתיקה ביותר. יש חזקים ויש חלשים, והחזקים פוגעים ומנצלים את החלשים. בדרך כלל אפילו בלי לשים לב. כך ביחסים בין תושבי מעלה חרמש ג’ לתושבי חרמיש, וכך גם בתוך המאחז עצמו. החלש נדפק – ברמה הלאומית וברמה המקומית.

הרוע אינו ההתנחלות. הרוע הוא הפניית המבט, חוסר תשומת הלב, המקריות והאדישות והזעם הכמוס שמועד להתפרץ מצידו של החלש נגד החלש ממנו. הרוע הוא החמצת האפשרות לשיתוף פעולה, הפוטנציאל המוחמץ לשיתוף פעולה עם הערבים בפעילות נגד גדר ההפרדה. שבנייתה תהרוס את כרמי הזיתים העתיקים של הכפר חרמיש, כמו גם את בתי מעלה חרמש ג’.

הגבעה; אסף גברון; ספרי עליית הגג וידיעות ספרים; 430 עמודים

הרשימה התפרסמה במדור הספרות של “עכבר העיר” ב-17 בינואר 2013

נגישות