מי שכבר מכיר את רוברטו בולניו, לא צריך המלצה על "שיחות טלפון", קובץ סיפורים מוקדם של הסופר הצ'ילני המנוח, שתורגם עכשיו לעברית. אם כן, זו רשימה שמיועדת למי שעדיין לא זכה לקרוא מספריו אחרים "כוכב רחוק", "בלשי הפרא" או "נוקטורנו בצ'ילה", ומצבו של הקורא החדש טוב מזה של הקורא הוותיק, ולא רק בגלל חדוות הגילוי הצפויה לו.
שמו של המספר ב-14 סיפורי "שיחות טלפון" הוא ארטורו בלאנו, כשמו של אחד מגיבורי "בלשי הפרא", וקורות חייו דומים לשל בולניו, גם הוא נעצר לזמן קצר על ידי אנשי פינושה, גם הוא גלה מצ'ילה. מכאן קצרה הדרך לקריאת הספר כספר עזר לפענוח ספריו הגדולים של בולניו, בדומה לאופן שבו מעריצי טולקין קוראים את מכלול ספריו בניסיון ליצור סיפור על גדול וברור.
קורות חייו של בלאנו/בולניו אמנם נמצאים ברקע ויכולים לסייע בהבנת הסיפורים, אבל הוא כמעט ולא כותב על עצמו, ואת קורות חייו הוא מוסר בצמצום. "נדמה לי שנולד לי ילד", הוא כותב בלקוניות באחד הסיפורים. אם כן, תולדות בולניו הם רק חומר הגלם שממנו עשויים הסיפורים. הקורא החדש, פטור ממטעני העבר, יכול לקרוא את הספר כפי שהוא – כיצירה העומדת בפני עצמה.
ומה יגלה הקורא הטרי, זה שעד היום, למזלו, לא הזדמן לו לקרוא את בולניו? הוא יגלה מספר סיפורים מצוין. סופר שיכול לכתוב על צמיחת הדשא ועדיין להיות מעניין. מספר מצחיק ומרגש ומותח וטורד מנוחה, סופר המשלב בין ביקורת חברתית להומור במשפט אחד "האנשים האלה העבירו את כל היום בשירת 'האינטרנציונל' או 'נו פסראן'. היתה שם אווירה מאוסה, כמו במסיבה של פרוטסטנטים", כותב בולניו באחד הסיפורים
ומה יש בספר? ספרות. רוב הדמויות ב"שיחות טלפון" הם סופרים או כותבים. ספרות נוכחת כמעט בכל סיפור. מהסיפור הראשון על סופר צ'ילני גולה המעודד את המספר להשתתף בכמה שיותר תחרויות ספרותיות ועד הסיפור האחרון על אן מור, שמתגלה כסופרת, או לפחות ככותבת למגירה.
אני לא מכיר סופר אחר שמייחס חשיבות כה רבה לספרות ולאמנות, ובאותה עת ממש מדבר עליה באירוניה כה עזה ואפילו בלעג. בסיפור אחד כותב בולניו על "פרסום, כסף וקהל קוראים, שלוש השאיפות הגדולות (בסדר הזה) שאיש-ספר שואף אליהן" האמנות עצמה אינה אחת משלוש השאיפות הגדולות. ובסיפור הממחיש את "טבעה הנע ונד של האמנות" ניצל חייל מעינויים בזכות המילה "אמנות" שיוצאת מפיו, ובשלה סוברים המענים שהוא אמן – "אמנות. המילה המאלפת את חיות הפרא", אבל הוא לא אמר "קונסט" ("אמנות" בגרמנית), אלא "קוניו" ("כוס" בספרדית). שיבוש המילה הגסה הוא שמציל את השבוי והופך אותו לאמן בעיני מעניו.
בולניו מטשטש את הגבול בין ספרות גבוהה לספרות נמוכה. כמו למשל בסיפור המטריד על לפרנס, סופר צרפתי כושל. כאשר צרפת נכנעת ב-1940, "משתפי הפעולה, שרואים בו, ובצדק, בן דמותם מנסים לצרף אותו אליהם…עד אותו הרגע הוא לא נתן את דעתו על מקומו הנמוך כל כך. מעולם הוא לא הרגיש חשוב כל כך" ובכל זאת הוא דוחה את ההצעה. לפרנס מצטרף למחתרת, ולדידם של אנשי הספרות הוא "מהווה חידה מפתיעה". "אחד הסופרים מעודד אותו לכתוב סיפורים, שירים, מסות. לפרנס מסביר לו שהוא עושה זאת כבר מאז 1933. לפרנס מזכיר כתבי עת ועיתונים רקובים, שעצם אזכורם מעורר בשומע בחילה או עצבות".
לפרנס, הסופר הכושל, היה אמור להצטרף לשאר הסופרים משתפי הפעולה – הסופרים הגרועים שסוף סוף קיבלו הזדמנות להיות בצד המנצח. אבל הוא פעל בניגוד למצופה ממנו, והסופרים הטובים אינם יודעים כיצד לקבל את עזרתו. הם אינם מצפים מסופר כושל שנקרית בדרכו הזדמנות להתפרסם, להיות גיבור. "נוכחותו מעוררת סלידה בלתי מוסברת, בלתי מוגדרת. אנשים מכירים בכך שהוא נוכח, אבל בעצם מסרבים בכל מאודם לקבל זאת". הוא גיבור שאף אחד לא רוצה להיראות בחברתו.
זו אינה הפעם היחידה שבה בולניו מוחק בדרכו המפתיעה והמטעה את הקו המפריד בין אמנות גבוהה לאמנות נמוכה. ג'ואנה סילבסטרי בסיפור הנקרא בשם זה היא שחקנית פורנו לשעבר שמספרת על קורותיה, ומתגלה, כמעט כבדרך אגב, כאשת חסד אמיתית.
בלאנו עצמו הוא גיבורו של סיפור אחד בלבד, סיפור נפלא ומצחיק בשם "בלשים". לא במקרה זהו הסיפור היחיד שהוא אינו המספר שלו. הסיפור הוא דיאלוג בין שני שוטרים, המתחיל בשיחה משעשעת וסתמית לכאורה על ההתאמה של העם הצ'ילני לנשק קר ולנשק חם ומתגלגל לסיפור קורותיהם בעת הפיכת פינושה. אחד מהם מספר לרעהו כיצד הציל את אותו ארטורו בלאנו שנעצר אחרי רצח איינדה אבל שוחרר כי למד איתם בתיכון. אמנם, אותו שוטר, שמאלני בכלל, רצה לדפוק כדור בראש לאותו בלאנו "אבל אנחנו לא עושים דברים כאלה".
בזמן מעצרו בלאנו ראה את דמותו בראי, אך טען שזהו אדם אחר שנשקף אליו. "כולנו רוחות רפאים, כולנו נכנסנו מוקדם מדי לסרטים של רוחות הרפאים", אומרת סילבסטרי, וגיבורי "שיחות טלפון" הם רוחות רפאים. סופרים כושלים, גולים פוליטיים, אנשים שממשותם מוטלת בספק. ומה עוד יכול להעניק להם משען בעולם? האמנות כמובן. אבל על טבעה הנד ונד של האמנות כבר למדנו, ואין יכולת להבחין בין קוניו לקונסט.
שיחות טלפון; רוברטו בולניו; מספרדית: אדם רון בלומנטל; הוצאת עם עובד; 234 עמודים
הרשימה התפרסמה במדור הספרות של “עכבר העיר” ב-20 בדצמבר 2012.
