לפני 75 שנים יצאה המהדורה הראשונה של "ההוביט" ואם יש צורך בכך אם לאו, הוצאת זמורה ביתן מנצלת את ההזדמנות כדי להגיש תרגום חדש ומוצלח לספר הקלאסי של ג'.ר.ר טולקין, האב הקדמון של ז'אנר הפנטזיה, ומי שבמידה רבה עיצב את דמותו של הז'אנר לדורות הבאים.

כדברי מתרגמת הספר, יעל אכמון, באחרית הדבר, "הפופולריות הרבה של ספריו הובילה לכך שהגזעים השונים שברא אומצו ביצירות רבות אחרות. כיום אלפים וטרולים הם בני בית בישראל, והתמונה ששמותיהם מעלים בדמיון הקורא העברי מבוססת במידה רבה על אוכלוסי הארץ התיכונה".

כאשר מדברים על טולקין מתכוונים בעיקר לטרילוגיית "שר הטבעות", אבל עוד לפני שר הטבעות היה את "ההוביט". רבים כתבו על טולקין הבלשן, האדם שהמציא שפות ומתוך השפות האלו ברא עולם שלם עם היסטוריה משלו. זה נכון, אבל ביחס לספרים המאוחרים יותר "שר הטבעות" ו"הסילמריליון", "ההוביט" הוא ספר מינורי בהיקפו ובשאיפותיו, ובכל זאת הוא עשיר ומעניין.

זהו מעשה בבילבו באגינס, הוביט (ואם אינכם יודעים מהם הוביטים, קיראו את הספר), שיוצא יום אחד, כמעט בעל כורחו, להרפתקה. למסע עם 12 13 גמדים וקוסם בשם גנדאלף, אל מעבר ליער אופל, כדי להרוג את הדרקון ששוכן בהר הבודד. מר באגינס מצטרף להרפתקה כפורץ, כישרון שמעולם לא ידע שיש לו, ומגלה שיש בו יותר ממה שחשב וממה שנראה לעין.

מה קוסם לקוראים ב"ההוביט" עד היום? במידה רבה זו דמותו של בילבו באגינס. הוא לא גיבור וגם לא אנטי גיבור. קל לחבב אותו. הוא בר מזל ואמיץ, אבל רק כשיש הכרח בכך, וכמעט תמיד הוא עושה את הדבר הנכון.

כמו בילבו, גם על הספר אפשר לומר שיש בו יותר משנראה לעין. כי על פני השטח, מה יש בספר הזה? מסע והתגברות על סכנות. אבל לא ההוביט או הגמדים וגם לא גאנדלף קוטלים את הדרקון, וכולם נזקקים להרבה מזל, בדרך כלל בדמותם של העיטים שמופיעים שוב ושוב כדאוס אקס מכינה.

בשונה מ"שר הטבעות", עלילת "ההוביט" אינה מלחמה על גורל העולם. יותר מכך, בסוף הספר מתברר שמלחמה חשובה יותר התחוללה באותו זמן בדרומו של יער אופל, אבל איננו יודעים על מלחמה זו כמעט מאומה. רק ב"שר הטבעות" נלמד מפיו של גאנדלף על חשיבותה.

אז מה יש כאן? את התחושה שעלילת ההוביט מתרחשת בעולם שהיקפו רחב הרבה יותר מהמסופר. אבל גם יותר מכך.

מחמאה נפוצה לספר פנטזיה היא "יצירה אפית", היינו יצירה ארוכה ומפורטת עד כדי שעמום. כאילו מבחן האמינות של הפנטזיה הוא מידת הסיבוכיות שלה, וככל שהיוצר יפגין ידע רב יותר בפרטי הפרטים של העולם שהמציא, כך, כביכול, תגדל מידת הממשות שלו. אבל בספר הראשון שלו טולקין הלך בדרך אחרת.

תהיה זו טעות לקרוא את ההוביט כפרק המקדים לשר הטבעות. נסו למחוק מזכרונכם את הסרט או את הספר שקראתם או ראיתם. לא כדי שתהיו מופתעים, אלא כדי לקרוא את הספר כפי שטולקין כתב אותו, כביקור ראשון בעולם חדש ולא מוכר.

במהלך הספר אפשר להרגיש שטולקין אמנם יצר עולם שלם, אבל הוא עדיין לא מיפה אותו, ועדיין אינו מכיר את ההיסטוריה המלאה שלו. חלק ניכר מהקסם שבספר נובע מכך שטולקין, כמונו, הוא עדיין בגדר אורח בעולם שיצר, ויש עוד הרבה שעדיין לא ידוע לו.

אחד הפרקים המפורסמים בספר הוא הפרק שבו בילבו מוצא את הטבעת, הטבעת בה"א הידיעה, זו שאחיינו יקח להר האש כדי להשמיד. לטבעת יש תפקיד חשוב גם בספר הזה, אבל הפרק שבו היא מופיעה לראשונה אינו דרמטי כפי שהיה אפשר לצפות, להיפך, הוא משעשע למדי. האם טולקין כבר ידע מהי אותה טבעת ואיזה תפקיד היא תשחק בעתיד בגורל העולם? נדמה שלא. מיהו גולום? מאיפה הגיעה הטבעת? טולקין מרגיש שיתכן שמשהו חשוב טמון כאן, אבל אינו יודע מהו.

"ההוביט" הוא שיעור בכתיבה. אנו עדים לבנייה של עולם שלם ומפורט, שעדיין אינו יציב ומוגדר לחלוטין. במהלך הקריאה יש הרגשה של גילוי, הרגשה שנובעת מהעובדה שגם הסופר לא יודע מה יקרה. טולקין מגלה יחד איתנו מה קורה לגיבוריו.

לפני מספר חודשים יצא בעברית הספר "סיפורים מממלכת הסכנה", המכיל שלושה סיפורים של טולקין ואת אוסף השירים "הרפתקאות תום בומבדיל". קטנוני, גיבור הסיפור "עלה מאת קטנוני", הוא צייר "מאותם ציירים המיטיבים לצייר עלים מאשר עצים. הוא הקדיש זמן רב לעלה בודד, מנסה לקלוע לצורה לברק ולנצנוצם של אגלי הטל בשוליו. ואולם הוא רצה לצייר עץ שלם, שכל עליו מצוירים באותו אופן, וכל עלה שונה מחברו". לכאורה, כל מה שקטנוני עשה הוא לצייר עץ, אבל עולם נוצר מתוך העץ הבודד, ובעולם הזה – היוצר הוא מבקר. בדיוק כמונו, הקוראים. זהו עולם ממשי, וקיומו כבר אינו תלוי רק במחברו.

מקובל לומר שטולקין יצר עולם באמצעות השפה. כלי העבודה של קטנוני הם מכחול וצבעים, וכלי העבודה של טולקין הם השפות שהוא המציא. כשקוראים ב"ההוביט" מגלים שנכון לא פחות לומר שהשפה אינה רק כלי ליצירת העולם, אלא הכלי שבאמצעותו טולקין חוקר את העולם שברא, והרגשת הפליאה שהוא חווה תוך כדי הכתיבה קיימת בספר עד היום.

ההוביט, ג'.ר.ר טולקין, מאנגלית: יעל אכמון, הוצאת זמורה-ביתן, 318 עמודים

הרשימה התפרסמה במדור הספרות של “עכבר העיר” ב-8 בנובמבר, 2012.