"דודי נפוליאון" ו"שקיעת הקולונל" הם שני ספרים איראנים מצוינים ושונים מאד זה מזה. כל אחד מהספרים ראוי לביקורת משל עצמו, אבל הצירוף שלהם יחד יוצר אפקט קריאה שקשה לחקות.

הראשון, מבחינת זמן כתיבתו ומבחינת סדר הקריאה המומלץ הוא "דודי נפוליאון" המתרחש בשנת 1941. הבריטים פולשים לאיראן, אבל מלחמת העולם השניה היא לא הרבה יותר משמועה רחוקה ולמלחמות נפוליאון יש השפעה גדולה יותר על גיבורי הספר.

המספר, נער בזמן התרחשות המאורעות המתוארים, מתאהב בדודתו ובת גילו, ליילה. משפחותיהם של השניים חולקות חצר משותפת, ועיקר הספר מוקדש למריבות בין אבי המספר, אגא ג’אן, לדודו, דאי ג’אן, מנהיג המשפחה המורחבת, המגזים להפליא בסיפורי מעלליו בצבא.

אביו של המספר מגיע ממשפחה שאינה מיוחסת דיה לטעמו של הדוד, ואילו האב מזלזל בסיפורי הקרבות של הדוד, המכונה בלעג על ידי ילדי המשפחה, דאי ג’אן נפוליאון בשל הערצתו לקיסר הצרפתי.

"דאי ג’אן החזיק במשרת מש"ק במשטרה, ואת סיפורי מאבקיו ומלחמותיו בשודדים שמע כל אחד מאיתנו עשרות פעמים…מלחמת כאזרון של דאי ג’אן היתה תחילה סיפור העימות בינו וחמישה שוטרים נוספים לבין קבוצת שודדים…אך לאחר שנתיים-שלוש הפכה מלחמת כאזרון לקרב דמים שבו כמאה וחמישים שוטרים כותרו על ידי ארבעת אלפים שודדים שהוסתו על ידי האנגלים…עם התגברות חיבתו של דאי ג’אן לנפוליאון, לא זו בלבד שמלחמותיו תפחו למימדים שערורייתיים, אלא שהן דמו דמיון מוחלט למלחמותיו של נפוליאון".

את מעלליו של הדוד מחזק משרתו, מש קאסם, דמות שרק בסוף הספר תתברר חשיבותה. מש קאסם טוען שהיה עם הדוד בעת מלחמותיו, ולא רק מאשר את בדיותיו של דאי ג’אן נפוליאון, אלא אף מוסיף עליהן משלו. "כך הצטרף מש קאסם, שבימי ילדותנו המאורע המשמעותי ביותר בחייו היה כרוך בקטטה עם כמה כלבים שוטים, אל שורות גיבורי המלחמות של כאזרון וממסני".

"דודי נפוליאון" אמנם נפתח בהתאהבות, אבל הציר של קומדיית המצבים הזו אינו רומנטיקה אלא רדיפה בלתי פוסקת אחר כבוד בלתי מושג. ישנם כמה סוגים של כבוד – כבודו של הגבר המקנא לאשתו (אך אינו חושש לכבודן של נשים אחרות), כבוד המשפחה האצילה וכבודו של הלוחם – ואף פעם אין מספיק מאף אחד מהם.

לאט לאט הכבוד הופך לפרנויה. רדיפת הכבוד של הדוד מכניעה אותו והוא נופל קורבן לפרנואידיות שלו. הוא משוכנע שכל עלילותיו אמת, ושהבריטים, שפלשו לאיראן, יעשו הכל כדי להניח עליו את ידיהם. כדי להינצל מידיהם הוא מוכן לכל, אפילו לוותר על כבודו – אותו כבוד שגרם מלכתחילה לכל הצרות.

הצחוק שמתלווה לקריאה ב"דודי נפוליאון" הוא ההכנה הטובה ביותר לאגרוף שמכה בבטן הקורא כבר בעמודים הראשונים של "שקיעת הקולונל", המתרחש בעת מלחמת איראן-עיראק. גיבור הספר, קולונל בדימוס בצבא השאה, נקרא על ידי שוטרי המהפכה המוסלמית לקבור את בתו פרבאנה,ילדה בת 14 שנאנסה ונרצחה על ידם.

על הקולונל לקבור את בתו לפני אור הבוקר, ואחר כך ללכת להלווית בנו, גיבור המלחמה. במרתף הבית גר בנו הבכור, אמיר, שנכלא ועונה על ידי משטר השאה וכעת הוא אדם שבור. בת אחרת, פרזאנה, נשואה כשבויה לאחד מתלייני המשטר החדש, ועוד בן נהרג במהפכה.

זהו ספר על מהפכה שהתחילה כמהפכה חברתית, אבל העלתה לשלטון משטר אכזר יותר מהמשטר הקודם. "שקיעת הקולונל" הוא מעין גלגול זוועתי של "דודי נפוליאון". גם כאן יש בדיות, אבל הפעם הן עומדות לשירות הרוצחים. גם כאן יש שוטרים וחוקרים, אבל את מקום השוטרים הנלעגים של הספר הראשון מחליפים חוקרים שישרתו כל משטר, בתנאי שיספק את תאבונם לאלימות, עינויים ומוות.

אין ב"שקיעת הקולונל" תיאור כרונולוגי רציף של האירועים. הספר מתרחש במעין הווה גיהנומי נצחי. הספר מביט על המהפכה דרך עיניו של הקולונל, וגם הקולונל, כמו הדוד נפוליאון, אינו יודע עוד מה אמת ומהי הזיה. אנו מנסים לבנות את המציאות מתוך תודעתו המעורערת של הקולונל, ואין לנו דרך לדעת מה מתוך האירועים המתוארים בספר באמת התרחש ומהו פרי דמיונו. גם כאן יש פרנויה, אבל זוהי פרנויה של מדינה שלמה שרוצחת את ילדיה או שולחת אותם למות במלחמה חסרת תכלית.

דמויות מההיסטוריה האיראנית מופיעות בהזיותיו של הקולונל, ולקראת סופו של הספר מנהלות ביניהן שיחה על פטריוטיות, על האפשרות לעזוב את איראן או להישאר ולהילחם למענה. "’אמרתי לך למה נשארתי! אבל אתה…לא יישאר ממך זכר, קולונל. הילדים שלך, הפרחחים האלה, יבלעו גם את הנשמה שלך. שיני זאב יש להם בפה! ועוד באשמת הפטריוטיות שלך, קולונל. אתה מאמין ?! הילדים שלך..הילדים שלך שואגים משהו אחר לחלוטין, חייל! אתה לא שומע אותם סביבך?! הילדים שלך טורפים זה את זה בשיני הזאב שלהם’".

הפרנויה והכבוד של "שקיעת הקולונל" הם גלגול של אותה רדיפת כבוד ואותם שקרים שב"דודי נפוליאון" קיבלו צורה משעשעת ומבדרת. שני הספרים מקרינים זה על זה, ומזכירים כמה דק הפער בין חיי שלווה לגיהינום.

דודי נפוליאון, איראג’ פזשכזאד, מפרסית: אורלי נוי, חרגול הוצאה לאור, 535 עמודים

שקיעת הקולונל, מחמוד דולת-אבאדי, מפרסית: אורלי נוי, הוצאת עם עובד, 243 עמודים

הרשימה התפרסמה במדור הספרות של “עכבר העיר” ב-18 באוקטובר, 2012.

נגישות