"בחדר האוכל, ליד השולחן הארוך, פגש ישראל את ולאדק. זה ערך לעצמו על המפה הסרוגה המזוהמת סעודה של ממש: בשר חזיר ולחם. הוא סחב לכאן כמעט חצי חזיר…והנה חזרו פייגה פסיה והמשרתת שלה מן השוק. שתיהן עמוסות סלים וצרורות לכבוד שבת".
כשסיפרתי לחבר, חילוני ומשכיל, על "חזקים וחלשים" מאת אלתר קציזנה, אמרתי לו שהספר מספר על יהדות פולין החילונית לפני ובמהלך מלחמת העולם הראשונה, ושגיבורי הספר הם יהודים שאוכלים חזיר. הוא הניח, כמובן מאליו, שאכילת החזיר היא דווקאית, 'להכעיס', והופתע כשעניתי לו שהוא טועה, שהם אוכלים חזיר לתיאבון, כעניין פשוט, של יום יום.
הישראלי בן ימינו מתקשה לתאר לעצמו את יהדות פולין הנכחדת כיהדות שרובה חילונית. אבל וארשה של אלתר קציזנה היא וארשה יהודית מאד וחילונית מאד.זו יהדות שאינה דתית, אך גם אינה תלויה בטריטוריה.
"חזקים וחלשים", שיצא לאור לראשונה בשנת 1929, מורכב מארבעה חלקים. חלקו הראשון של הספר מתאר את וארשה היהודית לפני מלחמת העולם הראשונה. אנו מתוודעים לשלל דמויות, החיות יחד בקומונה של פייגה-פסיה, ובהם מהפכנים, ציונים, סוחרים ופועלים. חייהם עוברים בשלווה יחסית עד פרוץ מלחמת העולם (הראשונה). בחלקים הבאים אנו רואים את השפעת המלחמה על העיר וארשה ועל עיירה קטנה בשם ליאסובה, הנתונה תחת שלטון רוסי, ושאליה מגיעים כוחות המהפכנים הבולשביקים.
זיכרון מלחמת העולם השניה דחק את זכרון מלחמת העולם הראשונה. אנו נוטים לשכוח עד כמה היתה זו טראומטית – ליהודים ולעולם, וקציזנה כותב על המהומה שהמלחמה ומהפכת אוקטובר מחוללות אצל היהודים.
ספרו הגדול של ש"י עגנון, "אורח נטה ללון", מתאר את העיירה היהודית שבוש (הלוא היא בוצ'אץ', עיירת הולדתו) אחרי המלחמה שהרסה את העיירה לחלוטין. זו עיירה נטושה המלאה בבעלי מומים. אבל "חזקים וחלשים" מצייר תמונה שונה, שאינה עונה לסטריאוטיפים המקובלים.
אחד מגיבורי הספר, ליאון הסופר, מוזמן לעיירה נידחת, כדי לתת הרצאה בנושא "מלחמה ושלום לאור המצפון היהודי". במהלך הנסיעה הוא משווה בעיני רוחו את מראה העיירה שאליה יגיע. "לפני המלחמה חיה לה עיירה קטנה. אנשים התפרנסו מעבודות חייטות ומתפירת מגפיים גסים למכירה בירידים כפריים מרוחקים. בימי החול אכלו תפוחי אדמה ודג מלוח, ובשבת – חתיכת דג….והנה פרצה המלחמה..והעיירה נשארה חסרת כול. מאות משפחות סבלו חרפת רעב. אנשים מתו כמו זבובים…ליאון מתבונן בסובבים אותו, ומשום מה הוא לא רואה שהסיפור קשור למציאות. הוא לא רואה סימני רעב בפני האנשים, וגם לא סימני הזנחה ומחסור בלבושם. דווקא להפך".
המלחמה, כדרכה של כל מלחמה טורפת את הקלפים. מעט מרוויחים, ורבים מפסידים. נוכלים כמו ביסטריצקי האנרכיסט ואשר התעשיין מנצלים את המלחמה לעשיית רווחים קלים, ואילו אידיאליסטים כמו שייקה השרקן, ישראל הפרולטר ודוד ברל נלחמים כדי לעשות את הדבר הנכון.
ברל פודלאסקי, דודו של אשר התעשיין. דמות משנית בחלקו הראשון של הספר, מתגלה בחלקים הבאים כאחת הדמויות הראשיות והמעניינות. הדוד ברל הוא מהפכן שגלה לסיביר, אבל הוא גם בעל אדמות, פריץ יהודי ורודף צדק. הוא רוצה לתקן את העולם, אבל בדרכו שלו, והוא יודע מה פירושה של מהפכה. כאשר הבולשביקים כובשים את העיירה "הוא היה היחיד בעיר שלא היה מסוגל לקבל את התדמית הנאיבית המתוקה של המהפכה באותו יום חג גדול…הוא שמע קול מאיים עולה מתוך בליל צעקות השמחה שבקעו מפיות הלוחמים. זה היה קול זועם של חיה פצועה ומיוסרת, וזה עתיד להיות הפרצוף האמיתי של המהפכה…הדוב יפרוץ מתוך היער".
במין היפוך אירוני לסיפור מיכאל קולהאס, ברל מייסר את עצמו על כך שהיה מוכן לצאת למלחמה נגד המהפכנים, אחרי שאלו לקחו את סוסו. "הוא היה מהפכן בדעותיו, אבל בפועל נשאר האדון ברל, בעל האחוזה. לקחו ממנו סוס, וכל המהפכה הסתכמה אצלו בנקודה טיפשית אחת: לא לוקחים סוסים מברל פודלאסקי".
הספר נקרא "חזקים וחלשים", אך קציזנה אינו מסביר מיהם החזקים ומיהם החלשים. האם אלו בעלי החלומות כמו ברל, ישראל ושייקה, ולעומתם הציניים מסוגם של ביסטריצקי, שמואל ואשר. האם אלו היהודים והגויים. ואולי, החזקים הם הגברים והחלשים הן הנשים, שגורלן נתון בידי הגברים.
ג'ון לנון שר שהאשה היא הכושי של העולם וקציזנה עורך הקבלה בין היהודים לנשים. מול האנקה, העוברת מיד ליד כאילו היתה רכוש ובאשה שנאבקת על אהבתו של ביסטריצקי, הוא מעמיד את אידה ודורה כנשים עצמאיות, שנחושות לעצב את גורלן, כל אחת בדרכה, וכל אחת במקום אחר.
"חזקים וחלשים" הוא ספר שובר סטריאוטיפים. הוא פורש יריעה של יהדות פולנית חילונית דוברת יידיש ועברית, שעבורה הציונות היא אחת האופציות לתיקון עולם או לכל הפחות לשיפור מצבם של היהודים, אך היא אינה האפשרות הבלעדית, והיא מתקיימת לצד אפשרויות נוספות. כפי שקציזנה טוען בסוף הספר לא הטריטוריה היא העיקר אלא המעשה, ואין זה משנה איפה הוא נעשה.
חזקים וחלשים, אלתר קציזנה, מיידיש: בלהה רובינשטיין, ידיעות ספרים, 614 עמודים
הרשימה התפרסמה במדור הספרות של “עכבר העיר” ב-27 בספטמבר, 2012