לקראת סופו של הכרך הראשון של "הרוזן ממונטה כריסטו" מספר הרוזן, הלוא הוא אדמונד דנטס, למדם דה וילפור את המשל של ז'ן זק רוסו על המנדרין "שהורגים אותו ממרחק חמשת אלפים פרסאות, בהרמת אצבע", וכך האחראים לרצח משקיטים את מצפונם. "אם נחליף את המילה 'לרצוח' במילה יותר מתונה, לחסל, ייראו הדברים אחרת. אינך רוצחת. את מסלקת מדרכך אדם שמפריע לך. בלי דם. בלי זעקות, בלי עוויתות".
הרוזן ממונטה כריסטו יודע על מה הוא מדבר. הוא עצמו, כשהיה אדמונד דנטס, סולק כך מדרכם של יריביו. האחד כתב מכתב הלשנה מזויף, אחר שלח אותו, שלישי העלים עין ורביעי שרף ראיה שהיתה יכולה לזכות אותו. מצפונו של כל אחד מהם נקי. אבל הרוזן ממונטה כריסטו רואה את עצמו כשליחו של אלוהים לנקום במי ששלחו לכלא את אדמונד דנטס, והוא נחוש בדעתו למצות את הדין עם הרשעים.
"הרוזן ממונטה כריסטו" הוא מספרי ההרפתקאות הגדולים של כל הזמנים. הרומן מאת אלכסנדר דימא (האב) שהופיע לראשונה ב-1844 כסיפור בהמשכים בעיתון צרפתי, הוא ככל הנראה סיפור הנקמה האולטימטיבי. אדמונד דנטס הוא ימאי צעיר, שעומד לשאת את מרצדס אהובתו ולהתמנות לרב חובל. אבל רגע לפני טקס הנישואין הוא נופל קורבן לקנוניה ומושלך לכלא, ושם הוא שוהה בצינוק במשך 14 שנה. כשהוא מצליח לברוח הוא מוצא אוצר אגדי ונוקם במי שהביאו למאסרו. וזו צריכה להיות נקמה שלמה ומוחלטת.
זהו אחד מתוך רשימה ארוכה של ספרים שמשום מה נקראים כספרי נוער בלבד. יחד עם ספריהם של ז'ול ורן, צ'רלס דיקנס, מארק טוויין. אולי זו עוצמת הרגשות שמובעת בספר, אולי האוריינטליזם הבולט ואולי שאיפת הנקמה שאינה יאה למבוגרים מתורבתים. מבוגרים בני ימינו, אם לא התמזל מזלם לקרוא את הספרים האלו כנערים, מוותרים על קריאתם, ומתייחסים אליהם בזלזול כאל ספרי ילדים.
חבל, שכן "הרוזן ממונה כריסטו" מותח לא פחות מספרי לי צ'יילד והרלן קובן, וכתוב הרבה יותר טוב מהם. גם הנושאים שהספר מטפל בהם אינם ילדותיים במיוחד. דימא (האב) לא חוסך מקוראיו תיאורים של בגידה ורצח.
דימא מותח ביקורת על החברה האנושית. על היצרים המניעים את האדם, על העשירים ("הרי יותר מכל אדם משתוקק המיליונר לתא תיאטרון חינם"), על הזיוף שבחיי החברה הגבוהה, ועל המוסכמות החברתיות המכתיבות את התנהגותם של בני האדם.
כל הדמויות בספר אסורות בכבלים. כולם מלבד הרוזן ממונטה כריסטו, שהתנתק מהחברה האנושית, ושותפיו הם פושעים החיים מחוץ לחברה. אמנם, הרוזן אומר בכל הזדמנות שמשרתיו חופשיים לעזוב אותו, אבל אנו יודעים שהסיבה לכך שהם אינםן עושים כן אינה אהבת הרוזן אלא שילוב של איומים והמשכורת הגבוהה שהוא משלם להם. לעומת זאת, כשמחמיאים לו על יופייה של היידה היווניה, הוא מבהיר שהיא אינה אהובתו, אלא שפחה שהוא רכש בכסף.
"האדם נולד חופשי ובכל מקום הוא כבול באזיקים" אמר רוסו. המשפט הזה מקבל משמעות אירונית כשחושבים על אדמונד דנטס, שנולד כאדם חדש דווקא כשהוא אסור באזיקים. אדמונד דנטס נולד פעמיים מחדש. פעם אחת כאסיר עירום שיש לו רק מספר ולא שם, ופעם נוספת, לאחר שנמלט בתכריכי מת, כרוזן העשיר ממונטה כריסטו.
אם כן, זה לא רק ספר על רוע מחריד ועל נקמה. זהו ספר על חינוך. על יצירתו של אדם חדש דווקא בתוך הכבלים. "הכל יוצא טוב מתחת ידיו של בורא עולם. הכל מתנוון בין ידיו של האדם", כתב רוסו בפתיחת הספר "אמיל", המתאר את החינוך האידיאלי לשיטתו, ו"הרוזן ממונטה כריסטו" הוא פרשנות ביקורתית על רוסו, שטען שכדי לחנך אדם צריך להרחיק אותו מהחברה. יש כאן ביקורת ואפילו לעג לרוסו ולרעיון החינוך הטבעי שלו.
כשדנטס נכנס אל הכלא הוא אפילו לא יודע שכדור הארץ סובב סביב השמש. האסיר מספר 27, שכנו של האסיר מספר 34, מחנך ומלמד אותו שפות, היסטוריה, גיאוגרפיה ומדעים. כשדנטס יוצא מהכלא הוא אדם מלומד ומחונך. אבל כל מה שהרוזן רוצה הוא נקמה. הרוזן ממונטה כריסטו רואה את עצמו כאלוהים, ולפחות ככלי בידי אלוהים, שיכול וצריך לדון מי ראוי לחיים ומי למוות, להביא מארה על הרשעים ומזור לצדיקים.
הרוזן אינו מפסיק לשחק את אלוהים, שבידו להמית ולהחיות, עד סוף הספר. אבל, בניגוד לרצונו, רחמיו מתעוררים, ועד סוף הספר לא נדע מי ינצח – הרוזן ממונטה כריסטו או אדמונד דנטס.
כתבתי ש"הרוזן ממונטה כריסטו" הוא ספר הנקמה האולטימטיבי, ולא דייקתי. הנקמה של אדמונד דנטס אישית לחלוטין, וככזו אפשר להמתיק אותה. 26 שנה לאחר הופעתו של הספר, ב-1870, יופיע נוקם אחר, נורא יותר. אדם שנשבע לנקום באנושות כולה, ושום דבר לא יניא אותו ממטרתו. זהו קפטן נמו, גיבורו של ספר הנוער הידוע "20 אלף מיל מתחת למים".
בשיחה עם מדם דה וילפור אומר הרוזן "האדם יהיה מושלם כשידע לברוא ולהשמיד כמו אלוהים. הוא כבר יודע להשמיד. עברנו את חצי הדרך".
"הרוזן ממונטה כריסטו", אלכסנדר דימא, תרגם ועיבד: מיכה פרנקל, הוצאת כתר, 919 עמודים (שני כרכים)
הרשימה התפרסמה במדור הספרות של “עכבר העיר” ב-2 באוגוסט, 2012.
ולנצח נתהה מה זה "תרגם ועיבד".