במהלך הצפייה בפרק הראשון בשעשועון החדש של קשת, "50 דברים שחייבים אבל ממש חייבים לדעת כי אחרת אתם אידיוטים" נזכרתי בפוסט שהתפרסם ב”תודעה כוזבת” לפני אי אלו חודשים, ובו כתב בעל הבלוג על האינפלציה של ערטול התחבולה. בקצרה, הוא טען (וסליחה על הציטוט הארוך) ש"ערטול התחבולה נעשה לתחבולה השחוקה והמתבקשת ביותר במחסן התחתמושת של כל תסריטאי, פרסומאי, עיתונאי או סופר. זה מרגיז, זה גם משעמם מהר מאוד, ויותר מדי פעמים זה נעשה כדי להכשיר חזרה לאותה נקודת פתיחה שמרנית, אבל באופן שמעקר מראש כל אפשרות עתידית לביקורת. מישהו צריך להכריז שהעסק הזה כבר לא עובד, מישהו צריך לערטל את הערטול".
ונזכרתי בפוסט הזה כי השעשועון החדש הוא עוד דוגמא של ערטול תחבולה. כזה שנועד לשכנע אותנו שזה לא סתם שעשועון, אלא מסוג אינטליגנטי ומתוחכם במיוחד, לא שעשועון אלא מבחן ידע. אז הנה תרומתי הצנועה לערטול הערטול
לפני זמן מה הסברתי לשני ילדיי הגדולים את ההבדל בין שעשועוני הידע הישנים, "מקבילית המוחות" למשל, לשעשועונים החדשים, למשל "לעוף על המיליון"ן. השעשועונים הישנים הציגו בפנינו, הצופים, אנשים בעלי ידע נרחב עד מופרז. כאלו שיכולנו רק להשתאות לנוכח היקף ידיעותיהם, או לתמוה על פשר המוזרות שהביאה אדם לבלות שנים בשינון תולדות חייו של יצחק שמיר. מעניין ואולי מסקרן, אבל לא מרתק למסך. כי מה שאנחנו באמת רוצים זה לשבת מול הטלוויזיה ולהרגיש נבונים וחכמים.
לשם כך יש להוריד במידה ניכרת את רמת השאלות. "איך הוא לא יודע שהספר השלישי בתורה הוא ספר ויקרא" אנו מפטירים לחלל הסלון, ומישהו יגיד לנו "אתה חייב ללכת לתוכנית הזאת, אתה יודע את כל השאלות". האמת היא שאנחנו לא כל כך מיוחדים, והשאלות לא עד כדי כך קשות. אני לא יודע איך נבחרים המתמודדים בשעשועוני הידע, אבל אני מניח שהמפיקים מקפידים על תמהיל שיכלול כמה אנשים מעוטי ידע, כמה אנשים עם ידע מעל הממוצע והרבה אנשים עם ידע ממוצע למדי. כי העיקר בשעשועונים הוא לגרום לנו להרגיש נעלים ומוצלחים, לחשוב שאם רק היינו מרימים את שפופרת הטלפון השחורה ומחייגים את המספר המופיע על המסך היינו זוכים בקלות ב-50 או ב-100 אלף שקל, המגיעים לנו בצדק כי אנחנו יודעים יותר מהטמבלים האלה שנמצאים באולפן.
זו התחבולה, והיא כבר שחוקה, וכשהתחבולה נשחקת צריך לערטל אותה, וזה מה שקורה ב"50 דברים שאתם חייבים לדעת (כי ככה אמרו כל המומחים שצילמנו עומדים ליד מדפי ספרים ועושים פרצוף חכם)". תשכחו מה שאמרנו לכם עד היום, אומר לנו עידו רוזנבלום, השאלות שאנחנו מציגים לכם הן בכלל לא שאלות קשות. למען האמת, אם אתם לא יודעים כמה אונות יש במוח, כנראה שאין לכם מוח. הנה העניין, זה שעשועון שמציג שאלות לא כל כך קשות, שאתם חייבים לדעת. נראה אתכם משתפנים ולא משתתפים בו.
מפיקי השעשועון מוותרים על הניסיון להשלות אותנו שמדובר בשאלות קשות, ושידיעתן מוכיחה את חוכמתנו. להיפך, הם אומרים לנו במפורש את מה שנכון ביחס לכל שעשועון. כמעט כל אדם שלא מבלה את כל זמנו מול הטלוויזיה ידע חלק גדול מהתשובות.
בסדרה “הפיג'מות” מבהירות הדמויות שהן מודעות לכך שזוהי טלוויזיה, שזוהי אשליה ולא מציאות. אבל מהי האשליה כאן? האשליה היא אשליית הידע, אשליה שמאפשרת לנו לרבוץ מול "מונית הכסף", "1 נגד 100", "לעוף על המיליון" או "גלגל המזל" ולהרגיש חכמים. את התחבולה הזו מערטלת "50 דברים שחייבים לדעת ועוד 10 שעדיף לשכוח". אלו שאלות קלות, אומרים לנו מפיקי התוכנית, וכמו שסדרות טלוויזיה משתמשות בערטול התחבולה כדי להצטייר כגבוהות מצח (ובמילה אחרת – מקריחות), כך "50 דברים שחייבים לדעת עם הבן של אדם ברוך" משתמשת בערטול התחבולה כדי לבדל את עצמה מיתר השעשועונים ולומר "אני? שעשועון? מה פתאום, אני חידון ידע".
כמו קוסם שמראה לנו קופסה ריקה רק כדי לאחז את עינינו ולמנוע מהן לראות את הטריק. כך גם ערטול התחבולה של "50 דברים שחייבים לדעת, בעצם 500 או 5000 תלוי ברייטינג", נועד להסתיר את האמת הפשוטה. זה לא מבחן ידע אלא שעשועון ככל השעשועונים. לא גבוה ולא נמוך, לא משכיל ולא מעשיר. שעשועון.