האם המדע הבדיוני ראוי להיקרא ספרות או אמנות? תומכי המד"ב יזדעקו על עצם השאלה, ויאמרו שזו ספרות רצינית השואלת שאלות נצחיות על טבע האדם והעולם. המתנגדים יאמרו שכדי לדון בטבע האדם לא צריך לבצע עיקוף ולקרוא על רובוטים. הן התומכים והן המתנגדים יסכימו לפחות על דבר אחד: האמונה ביציבות העולם, במוצקותו, במראה החושים.
מעטים ישאלו האם המציאות מציאותית ומה מעניק לנו את תחושת הבטחון ביציבותו של העולם. תוכניות הטלוויזיה? הספרים? העצים ברחוב? גדעון סער? התחבורה הציבורית? ההיסטוריה שלמדנו בבית הספר? המוסדות הפוליטיים? פיליפ ק. דיק לא משתמש במד"ב כדי לשאול על פשר החוויה האנושית, אלא כדי לערער אותה, לקרוא תגר על תקפותה.
גיבורי "האיש במצודה הרמה", שזכה עכשיו לתרגום חדש של שמעון אדף, הם רוברט צ'ילדן, סוחר בעתיקות מזויפות מההיסטוריה האמריקאית, אקדחים, כרזות גיוס, שעוני מיקי מאוס וכדומה. פרנק פרינק שמקים עסק לייצור תכשיטים, ראש משלחת הסחר היפנית בסן פרנסיסקו, נובוסוקה טאגומי, וגרושתו של פרנק, ג'וליאנה, שמפגש מקרי עם נהג משאית איטלקי מוביל אותה למסע לפגישה עם סופר מסתורי.
הסופר הוא הות'ורן אבנדסן, מחברו של "יסתבל החגב", ספר היסטוריה חלופית המתאר עולם בדיוני שבו ניצחו בעלות הברית את גרמניה, יפן ואיטליה. במציאות, כולם יודעים, ניצחו מעצמות הציר במלחמה וחילקו ביניהם את השליטה בארצות הברית. החוף המזרחי נתון לשליטת גרמניה, בחוף המערבי שולטת ממשלת חסות מטעם יפן והרי הרוקי הם איזור חיץ עצמאי למחצה.
עלילת הספר פשוטה וסגנון הכתיבה של דיק אינו מסובך במיוחד, ובכל זאת, הוא מצליח להעביר תחושה של מציאות מעורערת ולא יציבה. זה אינו סוריאליזם של שעונים נוזלים או הזיות פסיכדליות. הבלבול נוצר בעזרת דיסאוריינטציה מתמדת. בלבול הקורא הוא מהלך נפוץ של סופרי מד"ב, השוברים את העולם המוכר כדי להכשיר את הקורא לקבלת עולם שונה ומוזר. אבל אצל דיק, הבלבול אינו אמצעי אלא מטרה.
ב"האיש במצודה הרמה" אף אחד אינו כפי שהוא נראה, ושום דבר אינו כפי שהוא נראה. סוחר העתיקות הנכלולי, פרנק פרינק, ג'וליאנה, נהג המשאית האיטלקי והתעשיין השבדי – כל אחד מהם מסתיר משהו.
"האיש במצודה הרמה" הוא ספר מז'אנר ההיסטוריה החלופית, אבל לא התרחיש ההיסטורי-פוליטי מעניין את דיק, אלא משהו אחר, מילה שהוא כל כך מודע לרגישות שלה עד שהוא נזהר מלומר אותה במפורש – אותנטיות, וכיצד אנו יכולים לחוות אותה.
מטרתו של דיק אינה לתאר את העולם כפי שהוא היה אילו מעצמות הציר היו מנצחות במלחמה, אלא לערער את נקודות המשען החיצוניות בתמונת העולם שלנו, ולשאול כיצד אנו יכולים לחוות את המציאות האמיתית, זו שמסתתרת מאחורי חיי היום יום. העולם הוא אשליה, טוען דיק, אבל זו לא אשליה נוסח המטריקס, אלא מבוכה עמוקה יותר. מבוכה שקשורה בהיעדר אותנטיות.
כולם זייפנים ב"האיש במצודה הרמה", ודיק מיטיב להעביר את התחושה של חוסר מציאותיות, של הזיה. כולם זייפנים וגם המציאות שהם חיים בה היא מזויפת. ישנו דבר אחד בטוח בעולם הזה, המוות. "אפיק אחד הפתוח לפנינו בכל נקודה. ובסופו של דבר אנחנו בוחרים בו, בעל כורחנו. או שאנחנו נכנעים והולכים בו בכוונה תחילה". זהו כנראה גם מקור שמו של "יסתבל החגב", צירוף מילים הלקוח מספר קהלת ומתייחס לימי חייו האחרונים של האדם.
אבל ידיעת המוות אינה הופכת את החיים לאמיתיים יותר ולכנים יותר. דיק אינו מחפש איזו אמת נצחית ובלתי משתנה. כמעט להיפך, עניינה של האותנטיות הוא גיוון ויחודיות. על הנאצים הוא אומר שהם "עיוורים למצוי בפועל. הם מביטים מבעד לכאן, לעכשיו, אל תהום האופל העצומה שמעבר, אל הלא משתנה. וזה קטלני לחיים".
האותנטיות לא עומדת בניגוד לבידור ולתרבות פופולארית. בעולם המתואר ש"האיש במצודה הרמה" הנאצים כבר הגיעו למאדים, אבל הטלוויזיה רק מתחילה את צעדיה הראשונים שהרי"לנאצים אין חוש הומור, אז למה שירצו טלוויזיה? הם הרגו את רוב הקומיקאים הגדולים באמת כי רובם היו יהודים. בעצם, הם הרגו כמעט את כל תחום הבידור". האותנטיות אינה עומדת בניגוד להסחת דעת. להיפך, היא זקוקה למעט ממנה. האמת, כמו השמש, אינה ניתנת למבט ישיר.
מה, אם כן, מאפשר לנו לחוות את המציאות האמיתית? להיות אותנטיים? בספרים אחרים של דיק, הסמים הם שמאפשרים לנו לשנות את מצב התודעה ולהגניב מבט חטוף באמת. "האיש במצודה הרמה" מציע שני כלים אחרים. הראשון הוא ספר התמורות הסיני, ה"אי צ'ינג", שדמויות הספר משתמשות בו כדי לקבל עצות ביחס לעתיד, ושיש לו גם תרומה לא מבוטלת בכתיבת הספר עצמו. ספר התמורות, טעו דיק, הוא כלי המאפשר לאדם להגיע למצב של כנות פנימית, ומתוך כך להחליט על דרכו.
הכלי השני הוא האומנות, לא אמנות אלא אומנות. "האיש במצודה הרמה" הוא שיר הלל לאומן, לבעל המלאכה המסוגל ליצור כלי ייחודי. "חפץ המצביע על עולם שלם חדש". חפצים כאלו, אם מתמזל מזלנו לפגוש בהם ואם נייחד להם את תשומת ליבנו, ישנו את מצב התודעה שלנו, ויאפשרו לנו להגניב מבט חטוף בהוויה המשתנה תמיד.
האיש במצודה הרמה; פיליפ ק' דיק; מאנגלית: שמעון אדף; הוצאת עם עובד; 311 עמודים
הרשימה התפרסמה במדור הספרות של “עכבר העיר” ב-10 במאי, 2012
שאריות:
- האותנטיות של התכשיטים מול הכנות הפנימית של ג'וליאנה.
- הגאולה של סוחר העתיקות, ומה גורם לה.
- ההתלבטות של היפנים במי לתמוך. היידריך המטורף שהוא בעצם מתון מגבלס.
- אף חלק מהסיפור לא מתרחש בחוף המזרחי, בארצות הברית שנמצאת תחת שליטת הגרמנים.
- הסוף אינו סוף פתוח, זהו סוף שבור.
- הנאצים שונאים את הספרות "כותב הרומנים מכיר את בני האנוש, כמה חסרי ערך הם, אשכיהם שולטים בהם, מורך לב מטה אותם מן הדרך".
לא קראתי את הספר אבל אחרי שצפיתי בצמד הפרקים של הסדרה הטלוויזיונית ששוחררה השנה, אני שוקל לבדוק את הספר.