רומן בין כותבת לקורא

השפעה בלתי הוגנת היא עילה לביטול צוואה. זאת, במידה שמתברר שמישהו הפעיל את כוח השפעתו על המנוח לכתוב צוואה שתתאים לרצונו. "כולנו נתונים להשפעות הסובבים אותנו ולהשפעות הסביבה, והרי מעשינו נגזרים גם מאישיותנו גם מאילוצים אלה ואחרים שהחיים מעמידים לפנינו", כתב השופט בדימוס מישאל חשין, ועל הקורא ברומן המכתבים של רונית מטלון ואריאל הירשפלד "השפעה בלתי הוגנת" מוטל להכריע האם לפניו סתם השפעה או השפעה בלתי הוגנת.

הספר נפתח במכתבה של אחת, לורי דהאן, לאחד, נתנאל היילבורן,. לורי מבקשת ממנו לסייע לה בפתרון סכסוך ירושה שהתגלע בין אמו של נתנאל לאחיותיה של לורי. נתנאל מתגייס בשמחה, לא מעט בזכות עיניה של לורי ה"עשויות לחדור את החומות הסניליות ביותר". כצפוי, חליפת האימיילים בעניייני ירושה הופכת לרומן בין נתנאל ולורי. סיפור אהבה שהולך ומתפתח ממכתב למכתב עד לסופו של הספר.

בהקדמה ל"השפעה בלתי הוגנת" נכתב שהספר הוא "תולדה של תרגיל". את המכתב הראשון כתבה רונית מטלון ואריאל הירשפלד השיב לה כנתנאל היילבורן. "כל אחד חייב להמשיך מן המקום שבו נעצר המכתב הקודם. מדי פעם הוסיפו המשחקים על דעתם דמויות חדשות, ועל זולתם היה להתמודד עם המצאי החדש".

אופן הכתיבה הייחודי הזה ניכר היטב בספר. "השפעה בלתי הוגנת" הוא סיפור של שני כותבים, המנהלים ביניהם מאבק. מאבק גלוי במכתבים הראשונים ועמוק יותר בהמשך הספר. בתחילה מדובר בתיקונים פעוטים ומשעשעים. נתנאל מחמיא ללורי על עיניה היפות והיא סונטת בו ואומרת שראה אותה רק פעם אחת וגם אז היו עיניה מכוסות במשקפי שמש בגלל השעורה שהיתה בעינה השמאלית. בהמשך נעשה המאבק מתוחכם, מסובך ועמוק יותר.

הירשפלד כותב נהדר, ובעיקר ניכרת יכולתו המופלאה להרבות סופרלטיבים. "תהיתי אם אני יכולה לכתוב כמוך שלוש פסקאות על נשיקה", סונטת-מחמיאה לו לורי. אבל לכל אורך הספר ברור שהשליטה נמצאת בידי מטלון.

הירשפלד-נתנאל, מנסה להתקרב למטלון-לורי, והיא מתקרבת ומתרחקת. נתנאל כותב דברים רעים על אמו, בלאנקה, שהיא גם אמה החורגת של לורי, וזו אינה מסכימה שהקשר ביניהם יתבסס על לעג לבלאנקה, ומתקנת את דמותה של בלאנקה בעיניו של בנה.

ההשפעה הבלתי הוגנת היא בעיקר ההשפעה של מטלון, שכותבת לא רק כלורי, אלא גם כדיתי, אחותה של לורי, כיגאל סבירי, בעלה של אורה, אחותה השניה של לורי, ואורי עדן, בעלה לשעבר של לורי. לשלושתם יש בעיקר דברים רעים לומר על לורי, ובעיקר שהיא אינה תמימה כפי שהיא מתארת את עצמה.

כתבתי שהספר הוא מאבק בין שני כותבים, אבל בעצם זהו מאבק בין כותבת וקורא, ואולי אפילו אבטיפוס לכל מערכת יחסים בין כותבת וקורא.

הירשפלד מציב את עצמו בעמדת הפרשן באופן גלוי כאשר הוא מפרש את הסיפור המשפחתי של לורי כטרגדיה יוונית. ומטלון-לורי כותבת לו אחרי אחד ממכתביו "והייתי מרותקת ואפילו חרדה קצת בזמן הקריאה במכתב שלך, חרדה שדומה לצפייה בלוליין שעושה פירואטים על חבל, מהצורה שבה עיכלת מהר כל כך ובשלמות ובברק כאלה את אלמנט ההפתעה שהיה הן במכתב של דיתי והן במה שסיפרה לך בו עלי. ונדמה כאילו כל הנחתה והפתעה שמביאה המציאות פוגשות אצלך איזה עיבוד נתונים מוקדם, מחשבה עמוקה ומשוכללת שקולטת את ההפתעה הזו קרבה ועושה אותה ללא-הפתעה" ואם היה לנו ספק שלא רק לורי כותבת את זה, אלא מטלון עצמה, בא המשפט הבא ומוחה כל ספק: "ואם לא הייתי לורי דהאן אלא מישהי אחרת לגמרי, הייתי אומרת שיש בזה המון סקס אפיל".

הכותבת, לורי דהאן או רונית מטלון, מקשה על הקורא, נתנאל היילבורן או אריאל הירשפלד או כל קורא אחר. היא מתחמקת ממנו, מציבה בפניו מכשולים. הוא מנסה להבין אותה, להתקרב אליה, לאהוב אותה, והיא רוצה באהבתו אבל מסרבת להתמסר לחלוטין, להודות שנתנאל מבין אותה יהיה להודות שהוא פירש נכון את מכתביה, שלא נותר לה מה לכתוב כי הכל ברור.

לורי כותבת "אתה דוהר עלי בחמת זעם. ומקופל בשני המכתבים האחרנים שלך מין או-או שכזה: או שאקבל את הפרשנות שלך עלי ועלינו ואומר 'כן, אני מסכימה', או שלא אהיה. זה נדמה לי מה שמשתמע: שלא אהיה. כי נראה לי לפחות כרגע, שבין אם אקבל את ההסתכלות שלך ובין אם לא, פשוט לא אהיה. בעיני, ברגע זה לפחות, אלה שתי צורות שונות של אין, אין לורי. והפרשנות שלך נתנאל, אין מה להגיד, היא לעילא ולעילא. ומשהו בפרשנות שלך בכלל לא סובל ולא מכיר באמת במקום הריק. באלם.".

כדי לשמור על האוטונומיות שלה, לורי-מטלון מוכנה לספר על עצמה דברים קשים, לתקוף את נתנאל-הירשפלד, ואפילו לברוח ולנתק את הקשר. האם מאבק אוהבים כזה יכול להסתיים בטוב? כן, באמצעות נתינת מרחק, בנכונות להותרת חלל לא מפורש, במתן מקום לאנשים נוספים. בויתור על היומרה להבין את הכל.

"השפעה בלתי הוגנת" ממחיש היטב שהקריאה אינה פעילות פאסיבית. על הקורא להחליט כיצד לפרש את הכתוב וכיצד להגיב עליו. בשיאה, הקריאה היא מעשה אהבה בין הכותבת והקורא. זו אינה אלגוריה לרומן, זו הקריאה עצמה.

השפעה בלתי הוגנת; רונית מטלון ואריאל הירשפלד; הוצאות כתר ועם עובד; 284 עמודים

הרשימה התפרסמה במדור הספרות של “עכבר העיר” ב-19 באפריל, 2012

נגישות