"ייתכן שהדבר הקשה ביותר בספרות הוא לכתוב דבר מה מקורי. וייתכן שהדבר הקל ביותר, לאחר ששורה מקורית נכתבה, הוא להמשיך בה ולהוסיף לה. איני יודע אם 'אליס בארץ הפלאות' היה סיפור מקורי. השביל שפילסתי בחשש הוא כעת דרך כבושה היטב, ויהיה זה אסון עבורי להתנסות שוב בסגנון זה. לפיכך חתרתי ב'סילבי וברונו' – איני יודע באיזו מידה של הצלחה – לצאת שוב לדרך חדשה". כך כתב לואיס קרול בהקדמה ל"סילבי וברונו".

קרול הצליח. "סילבי וברונו" אינו גירסה נוספת ל"אליס בארץ הפלאות". אפשר לזהות בקלות את כתיבתו של קרול, הכוללת משחקי מילים ושירי נונסנס לרוב, אבל זהו ספר ששונה הן בתוכנו והן בצורתו מספריו הקודמים של קרול.

לדברי קרול בהקדמה לחלק השני, הספר הוא "ניסיון להראות מה עשוי לקרות אם פיות יהיו קיימות במציאות; ושלעתים נוכל לראות אותן והן אותנו; ושלעתים יוכלו ללבוש דמות אנוש".

הספר מורכב משתי עלילות (לפחות). העלילה הראשונה, שפותחת את הספר, מתרחשת באחד המחוזות של ארץ הפיות, ארץ הנכר (Outland). העוצר השולט במדינה יוצא למסע שטיבו לא ברור, וסגן העוצר, שהוא במקרה גם אחיו, ושבזמנו הפנוי מארגן הפגנות נגד השלטון, מנצל את ההזדמנות כדי להכתיר את עצמו לקיסר.

גיבורי הסיפור הם ילדי העוצר, סילבי וברונו, הנודדים בארץ הנכר. גיבורים נוספים הם פרופסור שממציא המצאות מוזרות וגנן-שומר בעל חיבה לשירי נונסנס.

הרקע מתחלף בפתאומיות, והמספר, הנוכח אך הבלתי נראה בסיפור הפיות, מתגלה כמשתתף פעיל ברומן ויקטוריאני. ידידו, ד"ר ארתור, מאוהב בליידי מיוריאל המאורסת לדודנה, קפטן אריק לינדון. ארתור מאוהב במיוריאל אך חושש לגלות את ליבו בפניה. מיוריאל מאוהבת בארתור, אך לא יכולה להפר את מחויבותה לאריק.

לדברי הפילוסוף הצרפתי ז'יל דלז, זהו "ללא ספק הספר הראשון שמספר שני סיפורים באותו זמן". לו ערכו של הספר היה טמון רק בראשוניותו, היה לו ערך רק מבחינה היסטורית, אבל גם אחרי שקראנו כמה וכמה ספרים בעלי עלילות מקבילות, "סילבי וברונו" עדיין ייחודי בסגנונו.

הסיפור עובר ללא הרף בין שתי העלילות הנפרדות, המתחברות זו לזו בנקודות שונות לכדי מציאות אחת, ממש כמו טבעת מוביוס, טבעת שיש לה צד אחד בלבד. חלק מהדמויות כפולות פנים – יש להן קיום שונה בעולם הפיות ובעולם בני האדם; חלק מהדמויות קיימות רק באחד המישורים; וסילבי, ברונו והמספר קיימים בשני העולמות, ונכון יותר לומר שני מישורים של עולם אחד.

לדעת דלז, קרול עוסק בספריו בשאלת היחס בין פני השטח למעמקים. אליס, למשל, כובשת את התהום, הופכת את חיות המעמקים לקלפים נטולי עומק וחוזרת לפני השטח. ב"סילבי וברונו", קרול צועד צעד נוסף והופך את העומק למשטח שצמוד לפני השטח הרגילים כאשר שניהם קיימים במקביל.

המעבר בין שני המישורים מתבצע בדרכים שונות, ואחת הדרכים החביבות על קרול היא שיר נונסנס. הגנן, שהוא גם שומר הדלת של ארץ הנכר, שר שיר נונסנס שבתיו משתרעים על פני כל הספר, ובכל פעם שהוא שר מתחלפת המציאות. על שירו של הגנן שואל קרול את קוראיו האם יוכלו לזהות מתי השיר קובע את האירועים ומתי האירועים קובעים את השיר.

"הייחודיות של קרול היא שהכל מבוצע באמצעות הנונסנס. הגיוון של הנונסנס מספיק כדי לספק דין וחשבון ליקום שלם – לרגעי האימה, ולתהילה. למעמקים ולפני השטח", טוען דלז.

קרול דן בכמה מקומות במפורש בשאלת היחס בין מישורי הקיום השונים. למשל, כאשר ארתור מעלה את השאלה איזה עקרון ארגוני-מתימטי מאפשר למציאויות שונות להתקיים זו לצד זו, או כאשר מיין הר, ממציא חידתי שמסרב לגלות מאיזו ארץ הגיע ובן כמה הוא, מציע את הגירסה שלו לרצועת מוביוס. זהו הארנק של פורטונטוס, ששטח הפנים החיצוני שלו רציף לשטח הפנים הפנימי.

בדוגמא זו אפשר לראות שקרול דן לא רק בהיבט הפיזי של הקיום מרובה הפנים אלא גם בהיבט הנפשי והרגשי שלו. הארנק של פורטונטוס הוא לא רק שעשוע מתמטי אלא גם אמירה מוסרית, שכן "כל מה שנמצא בתוך הארנק נמצא מחוצה לו; וכל מה שנמצא מחוצה לו נמצא בתוכו. וכך כל העושר בעולם נמצא בארנק קטן!".

בדומה לכך, העוצר, בקיומו כמלך העלפים, מציע לסילבי לבחור בין שני קמעות. על האחד כתוב "כולם אוהבים את סילבי" ועל האחר כתוב "סילבי אוהבת את כולם". רק מאוחר יותר מתברר שאלו שני הצדדים של קמע אחד, ושלאחד אין קיום בלי השני. אז גם מתגלה מהו, לדעת קרול, העקרון המארגן של מישורי הקיום השונים. זוהי האהבה.

יש לשבח את הוצאת קמין שטרחה והעבירה לעברית את "סילבי וברונו", ובכל זאת מילה אחת של ביקורת. ספר כזה ראוי לתרגום מוצלח וקריא יותר.

סילבי וברונו; לואיס קרול; מאנגלית: יונתן בר; הוצאת קמין; 428 עמודים

הרשימה התפרסמה במדור הספרות של “עכבר העיר” ב-16 בפברואר, 2012.