אפשר היה לסמוך על בית המחוקקים של המדינה היהודית והדמוקרטית, שיחוקק את חוק הפליטים הנתעב דווקא חמישה ימים לפני שנקרא בבתי הכנסת את פרשת “שמות” (ולמדקדקים, דווקא ביום שבו קראו בבתי הכנסת את חלקה הראשון של פרשת “שמות”). למרות כל הדיבורים על מורשת יהודית, מודעות היסטורית אף פעם לא היתה הצד החזק של מחוקקינו.

למי ששכח במה דברים אמורים, הנה תזכורת. בארץ כנען יש בצורת, וחבורה של 70 איש עם קשרים בשלטון המצרי מגיעים למצרים כדי להתפרנס. היום היינו קוראים להם מהגרי עבודה. מדובר במשפחה ותיקה של רועי צאן, מקצוע בזוי בעיני המצרים, שכנראה לא רוחשים הרבה כבוד לעברים, ואפילו לא מוכנים לאכול יחד איתם באותו שולחן. בכל אופן, הפליטים – סליחה, מהגרי העבודה – מתגוררים באיזור משלהם, ארץ גושן, ונדמה שהכל זורם על מי מנוחות.

המצב משתנה כאשר מלך חדש (ולפי חלק מהמפרשים לא חדש, אלא שנתחדשו גזרותיו) עולה לכס השלטון. הפרעה החדש  רואה שבני ישראל שהולכים ומתרבים בקצב מהיר, וחושש שנאמנותם אינה נתונה למצרים. הוא מוצא פתרון, עבודת כפיה. מהגרי העבודה, רועים עד לא מכבר, מגויסים לבנות ערים לפרעה, אבל גם זה לא מספיק. הם ממשיכים להתרבות.

אין ברירה, יש לנקוט באמצעים קיצוניים. פרעה קורא לשפרה ופועה – מיילדות העבריות, יש מי שמפרש שהן עבריות בעצמן, אבל סביר יותר להניח שמדובר בשתי מצריות שמיילדות את העבריות, ומורה להן להרוג כל תינוק זכר שנולד לעבריות.

אפשר להניח שהוראתו של פרעה, מלך מצרים ואל, אינה המלצה אלא חוק שמי שיעבור עליו צפוי לעונש מוות, אבל באופן מפתיע שפרה ופועה, יראות אלוהים שכמותן, לא מצייתות לחוק ושומרות את הילדים בחיים.

אתמול חוקקה כנסת ישראל חוק מביש המטיל עונש מאסר על כל מי שיעז להסתנן לארץ המובטחת ועונש מאסר על כל מי שיעז לסייע לו. על כל מי שירא אלהים (וגם מי שלא) לומר: לא נציית לחוק. כולנו שפרה ופועה.

הערב ב-21:30 תתקיים הפגנה בכיכר רבין. המעט שאנחנו יכולים לעשות הוא להגיע לשם.

פרשת שמות, פרק א’