גילוי נאות: איני נוטה חיבה אישית לרב אליקים לבנון, ובעבר אף היה מפגש לא נעים בינינו.
תקציר האירועים הקודמים: הרב אליקים לבנון הכריז שאם חיילים דתיים יחוייבו להשתתף בטקסים רשמיים הכוללים שירת נשים עליהם לצאת מהאירוע אפילו אם תעמוד בחוץ כיתת יורים.
יוסי גורביץ כתב בצדק שלבנון לא יצא מדעתו ושהוא אינו סבור ששירת נשים היא גילוי עריות שעליה יש למסור את הנפש. הסיבה להכרזה הקיצונית היא דעתו של לבנון שמדובר בשעת השמד, שבה יש למסור את הנפש אף על המנהג הקל ביותר (ערקתא דמסאנא).
אבל, לדעתי גורביץ טועה כאשר הוא כותב שמדובר בתירוץ שנועד להדיר את הנשים מהחברה. לבנון בהחלט שואף להחזיר את הנשים למקומן "הטבעי", אבל זו אינה הסיבה לשימוש במונח "שמד". לבנון באמת סבור שמדובר בשמד.
לבנון פשוט לא מעלה על דעתו שישנה מערכת ערכים בצד השני. לדבריו, "צה"ל שכופה על חיילים ללכת נגד מצפונם, דתם אמונתם, לא בשביל להסתער בקרב אלא כדי לשמוע זמרת, על זה עומד צה"ל? מדובר בהתנכלות ברורה לחיילים דתיים", והתנכלות היא רצון להעביר את החיילים הדתיים על דתם ובמילים אחרות – שמד.
לא רק שלבנון אינו מסכים עם רעיונות השוויון. הוא אינו מסוגל להעלות על דעתו שמאחורי החילוניות, השוויון ושאר ירקות עומדת מערכת ערכים כלשהיא.
זה לא נגמר בכך. לבנון לא חידש שום דבר, וקדם לו בכך הרב קוק (ולא הרב צבי יהודה אלא אביו, הרב אברהם יצחק הכהן).
כאשר פקידי הברון רוטשילד ביקשו לכפות על חקלאים לעבוד בשנת השמיטה איים הרב קוק שהוא יכריז שמדובר בשעת השמד.
באחת מאיגרותיו הוא כתב ""כשיש כח כופה ומכריח, בין שיהיה מישראל או מאומות העולם, אז אין שום הבדל בין קלות לחמורות, וכל המצוות כולן יש להן, בנוגע לזה, דין של חמורות. וההיסתוריה שלנו מלאה מעובדות כאלה וכו' ויש שהגיעו הדברים גם למסירת נפש", והוא ממשיך "אבל אם יכופו לעבור, אז נקח את הענין כמין שעת הגזירה ח"ו. ואפילו אם אחרי כל הקולות (ו' ראשונה מנוקדת שורוק) יהיה הענין לא גרע מ'ערקתא דמסאנא'".
לצערי, את ספרי הרב קוק כבר הגליתי מספרייתי כך שאתקשה לספק הסבר לדבריו. אסתפק בלומר שהוא סלד מכפייה מכל סוג.
ממשיכיו לעומת זאת, שמחים לקיים מדינה שכופה על אזרחיה נישואין וגירושים דתיים. מנגד, לא רק שהם אינם מקבלים את דינא דמלכותא כאשר הוא נוגד את שיטתם. לדידם, מדובר בשמד.
אתם בטוחים שאתם רוצים לחיות במדינה יהודית?
תודה מוטי, למדתי משהו. לגבי השאלה בסיום: מה שאני בעיקר לא בטוח לגביו הוא למה מה שאתה מספר רלוונטי לשאלת המדינה היהודית. או שמה שאתה אומר הוא שלבנון מהווה ביטוי לכלל היהדות הדתית (קוק) שמהווה ביטוי לכלל היהדות? בקיצור נדמה לי שגם אם אני לא נכנס לשאלה של מהי משמעות "יהודית" ב"מדינה יהודית", האם מדובר בדת או בלאומיות ואם ניתן להפריד וכו', לא צריך להמעיט וגם לא להפריז בערכו של הרב לבנון כחלק שמייצג רק באופן מוגבל את מה שהוא יהודי – לא פחות אבל גם לא יותר.
תודה רונן.
כמובן שבהערה האחרונה יש מן ההפרזה.
הי מוטי — יישר כחך
אתה צודק שהרב לבנון איננו מסוגל לראות ערך בתרבות החילונית וכו' כך שאין מצע לדיון לא-בינארי וזה שורש הבעיה הנוכחית. אוסיף גם שאני משוכנע שההקצנה בנושאי צנעיות וכדו' בחברה הדתית היא תגובה/תשליל של ההקצנה בכיוון ההפוך, אם כי חבל שמי שמשלמים/ות את המחיר זה חיילים וחיילות שבסה"כ רוצים להשמיע ולשמוע מצעד הפזמונים של שלישיית גשר הירקון
לגבי הראי"ה, לצערי הוא לא היה לגמרי נגד כפייה – הוא אפילו חלם שיבוא יום שלי ייצא שום ספר לאור בענייני יהדות ללא הגושפנקא של הרבנות, למרות שהוא חלם גם על חופש דעות ללא מעצורים וללא דתיות קטנונית. מה שהוא כן היה, כמו בהרבה דברים, היה שסוי ורצה לרצות את כולם, ומסתבר שזה א"א בעוה"ז
נדמה לי שאפשר להעמיד עולם ומלואו על הרווח שבין מי ש*מאיים* בהכרזה על 'שעת שמד ח"ו' ובין מי ש*כבר מכריז* על כל גבעה רעננה שהשמד כבר החל.
מוטי שלום
קראתי את רשימתך ומכיוון שאני יודע שאתה מכיר את ההלכה שאלתי היא כזו.
נניח ואתה צודק והרב לבנון לא מעריך ומחשיב את מערכת הערכים החילונית. אבל לצורך הדיון התיאורטי נניח והוא כן מעריך האם זה משנה מבחינה הלכתית לגבי שעת השמד או לא? כלומר מה זה משנה אם עומד מאחורי זה סיבה אוניברסלית מוצדקת הרי הקומוניזים שהיה שיטה ערכית הכריח לעבוד בשבת. וגלוי וידוע שיהודים מסרו נפשם למען השבת. שבת בפעם האחרונה שבדקתי אינה בגדר יהרג ובל יעבור כפשוטו( למרות שיש הרבה פרשנויות שמקבילות את חיללול השבת לע"ז אבל כפשוטו חילולה אינה ע"ז). אז לסיכום נניח שהצורך באישה לשיר מקורו בערך חילוני ולא בעשיית דוקא לדתיים מה הנפקא מינה לגבי פסיקתו לגבי שעת שמד
תודה
אבינועם,
טענתי היא שהסיבה שלבנון סבור שמדובר בשעת השמד היא שהוא לא מעלה על דעתו שישנה מערכת ערכים חילונית. כיוון שכך, כאשר כופים על חיילים דתיים לשמוע שירת נשים, הסיבה היחידה שיכולה להיות לכך(לפי דעתו), היא הרצון להעביר אותם על דתם.
לא הבלטתי זאת מספיק, אבל בחלק השני של הפוסט טענתי משהו אחר, שאפילו לרב קוק לא היתה בעיה לעשות שימוש פוליטי במינוח "שעת השמד" כדי להפעיל לחץ או שגם הוא סבר שהיה מדובר בשעת השמד, ואז עלינו לחשוב מחדש על יחסו של הרב קוק לחילוניות ולחילונים.