גילוי נאות: איני נוטה חיבה אישית לרב אליקים לבנון, ובעבר אף היה מפגש לא נעים בינינו.

תקציר האירועים הקודמים: הרב אליקים לבנון הכריז שאם חיילים דתיים יחוייבו להשתתף בטקסים רשמיים הכוללים שירת נשים עליהם לצאת מהאירוע אפילו אם תעמוד בחוץ כיתת יורים.

יוסי גורביץ כתב בצדק שלבנון לא יצא מדעתו ושהוא אינו סבור ששירת נשים היא גילוי עריות שעליה יש למסור את הנפש. הסיבה להכרזה הקיצונית היא דעתו של לבנון שמדובר בשעת השמד, שבה יש למסור את הנפש אף על המנהג הקל ביותר (ערקתא דמסאנא).

אבל, לדעתי גורביץ טועה כאשר הוא כותב שמדובר בתירוץ שנועד להדיר את הנשים מהחברה. לבנון בהחלט שואף להחזיר את הנשים למקומן "הטבעי", אבל זו אינה הסיבה לשימוש במונח "שמד". לבנון באמת סבור שמדובר בשמד.

לבנון פשוט לא מעלה על דעתו שישנה מערכת ערכים בצד השני. לדבריו, "צה"ל שכופה על חיילים ללכת נגד מצפונם, דתם אמונתם, לא בשביל להסתער בקרב אלא כדי לשמוע זמרת, על זה עומד צה"ל? מדובר בהתנכלות ברורה לחיילים דתיים", והתנכלות היא רצון להעביר את החיילים הדתיים על דתם ובמילים אחרות – שמד.

לא רק שלבנון אינו מסכים עם רעיונות השוויון. הוא אינו מסוגל להעלות על דעתו שמאחורי החילוניות, השוויון ושאר ירקות עומדת מערכת ערכים כלשהיא.

זה לא נגמר בכך. לבנון לא חידש שום דבר, וקדם לו בכך הרב קוק (ולא הרב צבי יהודה אלא אביו, הרב אברהם יצחק הכהן).

כאשר פקידי הברון רוטשילד ביקשו לכפות על חקלאים לעבוד בשנת השמיטה איים הרב קוק שהוא יכריז שמדובר בשעת השמד.

באחת מאיגרותיו הוא כתב ""כשיש כח כופה ומכריח, בין שיהיה מישראל או מאומות העולם, אז אין שום הבדל בין קלות לחמורות, וכל המצוות כולן יש להן, בנוגע לזה, דין של חמורות. וההיסתוריה שלנו מלאה מעובדות כאלה וכו’ ויש שהגיעו הדברים גם למסירת נפש", והוא ממשיך "אבל אם יכופו לעבור, אז נקח את הענין כמין שעת הגזירה ח"ו. ואפילו אם אחרי כל הקולות (ו’ ראשונה מנוקדת שורוק) יהיה הענין לא גרע מ’ערקתא דמסאנא’".

לצערי, את ספרי הרב קוק כבר הגליתי מספרייתי כך שאתקשה לספק הסבר לדבריו. אסתפק בלומר שהוא סלד מכפייה מכל סוג.

ממשיכיו לעומת זאת, שמחים לקיים מדינה שכופה על אזרחיה נישואין וגירושים דתיים. מנגד, לא רק שהם אינם מקבלים את דינא דמלכותא כאשר הוא נוגד את שיטתם. לדידם, מדובר בשמד.

אתם בטוחים שאתם רוצים לחיות במדינה יהודית?

נגישות