הבהרה: למרות מה שעשוי להידמות בקריאה ראשונה, הביקורת נטולת ספוילרים.
חיים ומוות ביד אליהו
אם הקורא הוא הבלש, הסופר הוא הרוצח. הרומן הבלשי "תיק נעדר" הוא ספר הפרוזה הראשון של דרור משעני, עורך ספרות ומי שערך בעבר את מוסף ספרים של "הארץ". באופן תיאורטי היה אפשר לכתוב את הרשימה הזו בלי לכתוב מילה מקורית אחת ולהסתפק בהעתקת דבריו של משעני, שפרסם בעבר כמה וכמה רשימות ביקורת.
מלבד היותו עורך, וכעת גם סופר, משעני הוא גם חוקר, המתמחה בסיפורי בלשים, ולעובדה זו יש ביטוי בספר עצמו. החל בעמודים הראשונים שבהם שואל הבלש אברהם אברהם מדוע אין ספרות בלשית בעברית (ויש), ולא כלה בהתייחסויות החוזרות ונשנות לסדרת המשטרה הוותיקה "חוק וסדר" ולבלשים ספרותיים, כמו הרקול פוארו.
הסיפור נפתח באמא, סתם אמא, שמגיעה לתחנת המשטרה בעיר מגוריה, חולון (וכאן המקום לשאול, מה עושה אותה, את חולון, לסמל העיר הישראלית שאינה תל אביב או ירושלים וגם אינה עיירת פיתוח), כדי לדווח על היעדרות בנה. חוקר המשטרה אברהם אברהם מנסה לשכנע אותה שבנה, עופר שרעבי, ברח מהבית לכמה שעות ועד הבוקר הוא יחזור, אבל אנחנו כבר יודעים שחקירת היעלמותו של שרעבי תעסיק את אברהם עד לסופו של הספר.
כתיבת ספר בלשי אינה משימה פשוטה למי שכה מודע להיסטוריה של הז'אנר ולחוקיו, ומשעני עומד במשימה בכבוד. "תיק נעדר" מצליח להיות בו בזמן גם ספר בלשי מותח ורב תהפוכות, וגם ספר שעניינו הנוסף הוא היחס בין ספרות למציאות, וליתר דיוק בין כתיבה למציאות.
"תיק נעדר" כתוב על ידי מחבר אחד, אבל יש בו כמה קולות. מחצית מהפרקים מתארים את החקירה דרך עיניו של הבלש אברהם אברהם. המחצית השניה מספרת על השכן של משפחת שרעבי, זאב אבני, מורה לאנגלית בעל שאיפות ספרותיות, שגם ניסיונות הכתיבה שלו ישתרבבו לתוך הספר ויחשפו הרבה יותר אמת ממה שנדמה ממבט ראשון.
התחביב של אברהם אברהם הוא צפייה ב"חוק וסדר" – צפייה שמטרתה זיהוי כל הטעויות שהבלשים מבצעים במהלך החקירה. זהו רמז עבה שמשעני מספק לנו, וקורא שצפה בסדרה מספיק פעמים אולי לא יצליח לנחש מראש מה קרה לעופר שרעבי, אבל גם לא יהיה מופתע יתר על המידה.
אברהם (שם פרטי ושם משפחה) אוהב לקרוא ספרי בלש כדי להוכיח שהבלש טועה וגרוע מכך – מטעה. לטענתו של אברהם בספרה הראשון של אגתה כריסטי, הפתרון של פוארו הוא לא פחות משטני, והוא מפליל את אחת הדמויות על לא עוול בכפה.
"תיק נעדר" נע בין שני קטבים: בין הקוטב של "חוק וסדר", שבו מלאכת החקירה היא סדרה של גילויים פשוטים, מקריים לעתים, וטעויות, לקוטב של ספרי אגתה כריסטי שבו אנו, כקוראים, מחפשים רמזים שיסגירו את המקומות שבהם המחבר מטעה אותנו. רמזים כאלה מצויים בשפע לכל אורך הספר, אבל חלקם לא מובילים לשום מקום וחלקם אינם יותר מאשר הטעיה.
המתח בין שני הצדדים הללו – הצד של "חוק וסדר" שבהכללה אפשר לומר עליו שהוא מייצג את החיים האמיתיים, והצד של בלשים ספרותיים יותר – מיוצג בספר גם באמצעות הדיון על היחס בין ספרות לספרים ובין ספרים לחיים.
ניסיונות הכתיבה של זאב הם נסיונות לדמות את המציאות, ובאותה עת הם יוצרים מציאות חדשה. אברהם מאתר את המקומות שבהם הסופרים, באמצעות הבלשים, מפלילים אנשים חפים מפשע. גם ב"תיק נעדר" יש סופר מפליל, ויותר מאחד.
זאב, המורה לאנגלית, משתתף בסדנת כתיבה אצל מיכאל, סופר לא מצליח אך מוערך ומבקר מצליף. מיכאל זה, רוצה חיים ולא ספרות, וטוען שעל הסיפורים להיות פחות ספרותיים ויותר אמיתיים. הוא נוזף באשה שהעניקה לסיפורה סוף הרמוני בטענה שהחיים אינם כאלה, ואינו מקשיב לה כשהיא אומרת שהסיפור התרחש במציאות והיא באמת התפייסה עם אמה.
מיכאל רוצה לכתוב בפשטות ולחיות (בחולון) חיים פשוטים בין אנשים פשוטים. נמאס לו מספרות מתחכמת מדי. נדמה שמשעני קצת לועג ליומרה לכתוב ספרות שהיא החיים עצמם, ספרות שאינה ספרותית. הוא עצמו אינו מתבייש לכתוב סוף הרמוני, עגול ויפה. כי זו ספרות, והיא אינה עומדת בניגוד לחיים ואינה זהה לחיים אלא היא חלק מהם.
אברהם מתלונן על כך שבישראל אין תעלומות מעניינות, אבל באותה עת ממש הוא חוקר כמה פרשיות שנדמות הרבה יותר מעניינות מתעלומת היעלמותו של נער מתבגר. סדרת פריצות שרק אחת מהן אמיתית והשאר נועדו לבלבל את המשטרה, או פושע תמהוני שבתיק הגב שלו נמצא מצפן משוכלל ועותק של "סיפור פשוט" מאת ש"י עגנון עם הקדשה מחוקה בחלקה.
בקיצור, התלונה של אברהם או משעני אינה על היעדרותם של בלשים נוצצים, כמו פוארו ומגרה, מהספרות העברית, אלא על ההתעלמות של ספרות הבלשים המקומית מהמציאות; על כך שאין סדרות בלשים ישראליות עם רצון לומר את האמת. "תיק נעדר" הוא צעד משמעותי בכיוון הנכון.
תיק נעדר; דרור משעני; הוצאת כתר; 281 עמודים
הרשימה התפרסמה במדור ביקורת הספרים של “עכבר העיר” ב-11 באוקטובר, 2011.
