ספרה הראשון והמצוין של בלה שייר, "מט ילדים", נטל את שמו מהמונח הרוסי למה שאנו מכנים מט סנדלרים – הפסד מהיר שהוא תוצאה של תמימות וחוסר ניסיון. לכאורה, גיבוריה של שייר, ילדים ומהגרים, הם בדיוק אלו שיפסידו במט סנדלרים.

הספר מורכב משתי נובלות, "מט ילדים" ו"גלית וגורדון", וסיפור קצר אחד, "פעמיים". הנובלה הראשונה, "מט ילדים", מתארת חצר בצרנוביץ' האוקראינית מנקודת מבטם של ארבעה ילדים: פולה, ואסיליוק, מילוצ'קה ווליה. ב"גלית וגורדון" מספרת שייר על גלית שפגשה בגורדון כנערה צעירה, ובמשך יותר מ-20 שנה מחכה לו שיתבגר. בסיפור האחרון, "פעמיים", מתמודדת גניה, עולה חדשה מרוסיה העובדת בנקיון משרדים, עם אובדן ראייה ואובדן שפה, ולא פחות משמעותי – עם אובדן של חברה.

ב"מט ילדים", שייר מצליחה לצייר את העולם כפי שהוא נראה מנקודת מבטם של ילדים, ובלי לכתוב בשפה ילדית. שייר כותבת כמבוגרת שעדיין זוכרת איך זה להיות ילדה.

כל מי שגידל ילד וחתול מכיר את סוג היחסים הקיימים בין פולה בת השלוש לחתולה מוריק, כפי שהם מתוארים על ידי שייר, "לפעמים היו להם אינטרסים מנוגדים. בחצר עמד שולחן ישן שמוריק אהב לנמנם עליו, אבל פולה היתה להוטה לשחק. היא היתה אוחזת בעורפו וגוררת אותו לאורך השולחן כדי שיתעורר. הוא היה מגיב ביללות פרועות, בורח ומתחבא בחללים שבין עצי ההסקה. 'בוא מוריק, בוא אליי', הייתה משדלת אותו בעומדה למטה ומנסה לתפוס אותו בזנבו המבצבץ מבין בולי העץ. אהבתה אליו, גם אם היתה אנוכית, היתה איתנה".

בסיפוריה של שייר הילדים הולכים בין הצללים של עולם המבוגרים ויוצרים לעצמם השתקפויות של העולם. פולה אוהבת משחקי דמיון, ואסיליוק בונה ארמונות בחול, ווליה עסוקה בשאלות של יחסיות. המשחקים הרציניים האלו מאפשרים לילדים להחזיק את העולם בתוך ראשם, ובגירסה מעט טובה יותר.

לא כל הילדים זהים, ושייר אינה מתייחסת לילדים כאל מלאכים. יש בהם טובים ורעים, יש חזקים וחלשים, והיא מעדיפה את החלשים ומתמקדת בהם. בילדה שאחותה מתנכרת לה, בילדה השמנה שלא רוצה שידעו שהיא יהודייה, בילד שאביו נוטש אותו ובילדה שאמה מזניחה את עצמה.

כל פרק בנובלה הראשונה מתאר נקודת מפתח בהתבגרות אחד הילדים, גיבוריה של שייר, כמו כתיבתה, מתבגרים בלי לאבד את תום הילדות. פולה מתמודדת עם גילויים חדשים ומטמיעה את הידע החדש שנגלה לה בתוך תמונת העולם הילדית, בלי שזו תידרס על ידי הזדון של הסובבים, בין אם אלו מבוגרים ובין אם ילדים. ההטמעה של ההבנה הזו מתבטאת בתמונת הסיום של הפרק השני, שבו פולה אינה מפסיקה לשחק עם טניה אבל משנה את צורת המשחק, כך שתשקף נכון יותר את המציאות.

לכן, החולשה היא רק למראית עין. דווקא המפסידים ב"מט ילדים" הם המנצחים, והניצחון שלהם הוא השמירה על גרעין התום, על עולם שבו "דברים שאי אפשר להאמין שיקרו יכולים לקרות". לעתים זו מכה איומה בבטן ולעתים דברים פשוטים, כמו שלג שנמס למים או מים שנספגים באדמה ונעלמים.

בדומה לילדים ב"מט ילדים", גם גיבורת "גלית וגורדון" נדמית כאשה תמימה שאינה מבינה מה קורה סביבה, אבל היכולת שלה לשמר את גרעין האמון בבני אדם שנמצא בתוכה מאפשרת לה להיחלץ מהקשר עם גורדון הציני והמיואש, ואילו גורדון, מנהל הבנק המצליח, נכנע לדעות הקדומות של אימו ולציפיות החברה.

המאבק ב"מט ילדים" הוא בין מי שעדיין חיים וחולמים כילדים, ובין מי שנכנעו לעולם המבוגרים שבו יש טובים יותר וטובים פחות, ובעיקר חזקים יותר וחזקים פחות. פולה אינה מלאך ויש בה אנוכיות, אך לעתים רחוקות יש בה זדון. לעומתה, פטרה, הילד שנדחק תמיד הצידה, מוציא את מררתו על ילד קטן ממנו, והבחירה שלו להתעלות על ידי פגיעה בחלשים היא הפסד וכניעה להיררכיה של כוח.

אין זה משנה אם מדובר בילדים, ברווקה מבוגרת או בעולה חדשה, שייר יודעת לספר סיפור ולגרום לנו לראות את העולם דרך עיני הדמויות. היא מזכירה לנו עד כמה קשה לחיות בעולם כאשר אינך מבין את החוקים שלפיהם הוא פועל. ובסופו של דבר, האין כולנו כאלה?

מט ילדים; מאת בליה שייר; הספריה החדשה – הוצאת הקיבוץ המאוחד; 219 עמודים

הרשימה התפרסמה במדור ביקורת הספרות של “עכבר העיר” ב-22 בספטמבר, 2011