ההוצאה המחודשת של טרילוגיית "סדרת ארץ-ים" היא מאורע משמח לא רק לחובבי פנטזיה ומדע בדיוני. מחברת הטרילוגיה, אורסולה לה-גווין היא מסופרי הפנטזיה הבודדים שיצירותיהם חורגות מגבולות הז'אנר ושיש להן קיום כיצירות ספרות בזכות עצמן.

ספרי "ארץ-ים" מתרחשים בעולם דמיוני, וכפי שאפשר להבין משם המקום, זהו ארכיפלג. גיבורם של שלושת ספרי הטרילוגיה ("הקוסם מארץ-ים", "הקברים של אטואן" ו"החוף הרחוק ביותר") הוא גד, קוסם הידוע בשם נץ – נער וקוסם צעיר בספר הראשון, מג בשיא כוחו בספר השני ורב מג זקן בספר השלישי.

הגיאוגרפיה של ארץ-ים אינה מקרית, ולא רק כיוון שגד הוא נודד מושבע. אם אצל טולקין היתה זו השפה שיצרה את הספר, אצל לה-גווין זו היתה המפה. כאשר נשאלה איזה עולם היה ההשראה לארץ-ים, ענתה לה-גווין שכל אחד מאיתנו נושא עימו את הארכיפלג שלו. ואכן, התנועה המתמדת בין ים ליבשה והצורך בשמירה על איזון בין דינמיות לסטטיות הם מיסודות הספר. אנשי ארץ-ים אמנם חיים על היבשה, אולם כוחות האופל שוכנים באבנים העתיקות, ולכוחם אין אחיזה בים.

בספר השלישי מתמודד גד ישירות עם פחד המוות, אולם האפלה מלווה את הסדרה כבר מתחילתה. היא נוכחת בקסמים הראשונים של הנער גד, אשר משחרר מבלי דעת צל נורא לעולם, והיא עומדת במרכזו של הספר השני, שבו חודר גד לקברים של אטואן ומתעמת עם כוחות הארץ העתיקים וחסרי השם כדי לחלץ קמע עתיק שעליו חקוק שמו האמיתי של השלום.

בכלל, לשמות ומציאתם יש חשיבות מכרעת בארץ-ים. כסופרת, לה-גווין יודעת את חשיבותה של השפה, והמג הוא מי שיודע את שמם האמיתי של הדברים. כסופרת, לה-גווין מכירה גם את מגבלות השפה, והמג אינו כל יכול, שכן לאוקיינוס יש שם, אך השמות משתנים ממקום למקום, ולכל גל ולכל אבן יש שם אמיתי משלהם.

כמו שפת גיבוריה, גם שפתה של לה-גווין תמציתית ובמילים ספורות היא מתארת השתלשלות אירועים שהיתה יכולה לפרנס כרך שלם בסדרת "הארי פוטר", וזה אינו אזכור מקרי. נקודת הפתיחה של שני הספרים היא נער שיוצא מביתו לפנימייה כדי ללמוד את אמנות הקסמים, אך מכאן ואילך אלו ספרים שונים לחלוטין.

לה-גווין לא רק קדמה לג'יי. קיי רולינג ב-30 שנה, היא גם מתעלה על מחברת ספרי "הארי פוטר" כמעט בכל היבט של כתיבה, ובעיקר באמינות ובשלמות העולם שיצרה. אצל לה-גווין אין אלו שני עולמות מקבילים שנפגשים לעתים נדירות, אלא עולם אחד שהקסם הוא חלק בלתי נפרד ממנו. אבל, כאמור לעיל, הקסם מוגבל ורוב הקסמים אינם יותר מאשליה. יתר על כן, קוסם רציני ימעיט בכישוף שכן קסם החיים והצורך בשמירה על איזון גדולים מכל קסם אנושי.

לה גווין ידועה כסופרת פמיניסטית, העוסקת גם בשאלות של גזע (רוב אנשי ארץ-ים הם שחומי ושחורי עור, ורק אנשי הקיסרות הקרגית, הברברים, הם לבני עור וצהובי שיער). לכן, מוזרה היעדרותן של נשים קוסמות מ"סדרת ארץ-ים". אמנם, במרכזו של הספר השני עומדת דמות נשית משמעותית לא פחות מגד, אולם ברור שארץ-ים היא עולם של גברים.

17 שנים לאחר פרסום "החוף הרחוק ביותר" פורסם הספר הראשון בסדרה של שלושה ספרים נוספים ב"סדרת ארץ-ים". לדברי לה-גווין תקופה זו נדרשה לה כדי ללמוד לכתוב כאשה, והספרים הבאים בסדרה נכתבו מנקודת מבטם של החלשים – נשים, ילדים ומי שאינם קוסמים. הלוואי והוצאת זמורה ביתן לא תסתפק בהדפסה המחודשת של ספרים שהאחרון שבהם נכתב בשנות ה-70 המוקדמות ותביא לעברית גם את ארץ-ים בצורתה המאוחרת והבשלה יותר.

"הקוסם מארץ-ים"; "הקברים של אטואן"; "החוף הרחוק ביותר". מאת אורסולה ק' לה-גווין. מאנגלית: תמי כץ-מושיוב; הוצאת זמורה-ביתן

הרשימה התפרסמה במדור ביקורת הספרים של “עכבר העיר” ב-25 באוגוסט, 2011

נגישות