פומפוניו פלאטו, הגיבור והמספר של "המסע המופלא של פומפוניו פלאטו", הוא בן למעמד הפרשים הרומי שמגיע לארץ ישראל במאה הראשונה לספירה בחיפושיו אחר מעיין שכל השותה ממימיו רוכש תבונה ודעת. למרבה הצער, התעקשותו של פלאטו לטעום ממימיו של כל מעיין שנקרה בדרכו גורמת לו לקלקול קיבה חמור, או במילותיו שלו "המבוכה והחלחלה שאיחדו את המהדהד עם המצחין והבלתי צפוי".
מי שכבר קרא אחד מספריו של אדוארדו מנדוסה שתורגמו לעברית (למשל, "תעלומת הקבר המכושף" ו"מבוך הזיתים") לא יתקשה לזהות את טביעת האצבע שלו. גיבור מספר נלעג למדי ומצחיק מאד – בדרך כלל שלא מדעת. איני יודע אם יש משמעות לשמו של המספר, אבל נסו רגע לבטא אותו בקול. בפומפוניו הפה מתנפח מרוב חשיבות, ואז מגיע הפלאטו (בפ"א רפה) והאוויר ננשף החוצה כמו מתוך בלון. אין שם מתאים מזה לגיבור שקלקולי מעיו ילוו את הספר לכל אורכו.
מסעו של פלאטו מביא אותו לנצרת שם הוא פוגש בילד בשם ישו שאביו יוסף נידון למוות בגין רצח, ובתור הנגר היחיד במקום, עליו להכין את הצלב שעליו יוקע למוות. ישו פונה משום מה דווקא לפומפוניו כדי שיסייע לו להוציא לאור את צדקת אביו.
פלאטו הוא אמנם אדם נלעג, אבל כזה שאי אפשר שלא לאהוב, שוגה בהזיות אבל חד עין. הוא מתייחס לכל אדם בצורה שווה – לטריבון הרומי ולזונה המקומית. אבל זה אינו מקור לפאתוס, אלא דווקא לשעשוע. למרות מעמדו הנכבד, הוא איש שוליים, שאינו משתלב באמת בשום מקום – "כאן אני זר ונוכרי: בעיניכם – גוי, ובעיני בני עמי – פילוסוף ספקן", ותכונות אלה מכשירות אותו להיות בלש.
מי שמצפה לגילויים חדשים אודות ישו וראשית הנצרות, צפוי להתאכזב. מלבד ישו, אנו אמנם נפגוש במריה מגדלנה, בלזרוס וביוחנן המטביל, אך המסע המופלא של פמפוניו פלאטו אינו גרסה נוספת לספרי הבשורות.
הספר הוא בין השאר מעין פרודיה על רומנים היסטוריים ועל ספרי בלשים כאחד. מנדוסה שולח עקיצות מכוונות היטב לעבר הרומאים ותאוות הממון שלהם, לאלים המתגלים כטרחנים לא יוצלחים, היהודים וחיבתם לחוקים ולעיקרי האמונה הנוצרית.
"תראה ישו, כל הילדים בגילך חושבים שאבא שלהם שונה. כשתגדל תגלה שאין באבא שלך שום דבר מיוחד", אומר פלאטו לישו, וליוסף אביו הוא אומר בנסותו לשכנע אותו לספר את האמת, "נטילת האשמה במקום אדם אחר, יוסף, אינה עניין להתגאות בו, והיא אינה מועילה לאיש. כשאדם חף מפשע מקריב את עצמו כמו שה לעולה כדי להציל אדם אחר, העולם אינו נעשה מקום טוב יותר. נהפוך הוא; אנשים רוכשים הרגלים רעים. ייחוס סגולות מרפא לכאב הוא סימן היכר של תרבויות פרימיטיביות".
בסופו של דבר, פלאטו – בדרכו הנלעגת והמצחינה – יוציא את צדקתו של יוסף לאור, אבל "המסע המופלא של פומפוניו פלאטו" גם אינו רומן בלשי במלוא מובן המילה. באחד מהראיונות איתו אמר מנדוסה שהרומן הפך לצורת בידור תרבותית ומהוגנת, ושהקוראים הופכים לצרכנים. מנדוסה מנסה, ומצליח, להחיות את אמנות כתיבת הרומן באמצעות בדיקה מתמדת של גבולותיו, ובאותה עת הוא כותב רומן בעל כוח – ספר קריאה שמופרכותו מעניקה לו אמינות, לא כייצוג של הממשות, אלא כספר.
זהו סיפור בדים. מנדוסה לא מנסה לשכנע אותנו בממשות סיפורו. סיפור המסע של פלאטו מזכיר סיפורי מסעות בדויים אחרים, ולכל אורך הספר מצויים רמזים ואי דיוקים שנועדו להבהיר כי הסיפור לא יכול היה להיכתב על ידי בן מעמד הפרשים שהגיע לארץ ישראל במאה הראשונה.
המספר עצמו מפקפק באמיתות התיאור, ומעלה את האפשרות שדמיין את כל המסופר – זאת, תוך כדי רקימת בדיות נוספות. אפילו ההומור אינו מובן מאליו, ובדרך כלל לא ברור האם המספר התכוון להצחיק אותנו או האם אנחנו צוחקים עליו או איתו.
"המסע של פומפוניו פלאטו" הוא הישג ספרותי, אבל אל לו לניתוח הביקורתי להשכיח את העובדה שזהו ספר מענג מאד ומצחיק מאד. ומילה נוספת על התרגום: איני יודע ספרדית, ולכן איני יכול לומר באיזו מידה התרגום מדויק, אבל לכל קורא ברור שהמתרגמת, מרינה גרוסלרנר, עשתה עבודה נהדרת בהעברת קולו הייחודי של מנדוסה לעברית.
המסע המופלא של פומפוניו פלאטו; אדוארדו מנדוסה; מספרדית: מרינה גרוסלרנר; כנרת, זמורה-ביתן; 174 עמודים
הרשימה פורסמה במדור ביקורת הספרים של “עכבר העיר” ב-11 באוגוסט, 2011
ולסדנאות הקריאה “להיות פייר פנאר”, כבר נרשמתם?
נדמה לי שאפשר ליחס את שמו של הגיבור למשמעות הלטינית של FLATUS, נשיפה או רוח. מכאן הדרך לFLATULENCE שלו אינה ארוכה. שמו ודמותו של הגיבור מאוד מזכיר לי סוג של כרית נפיחה…
נב:תגובה שלי לבלוג שלך, יש התחלה לכל דבר
מעולה. תודה רבה.
ידעתי ששווה להחזיק חברים משכילים
לטעמי ה FLATUS בהחלט מזכיר דברים נשכחים, ואין ספק שה FLATULENCE איננה ארוכה ואינה מהווה בסיס למתנפחים, מסכים עם בתיה.