"זעם" מאת סרחיו ביסיו הוא סיפור אהבה שמתגלה כסיפור כלכלי-מעמדי, רק כדי להתגלות שוב בסופו כטענה עקרונית על יחסי אהבה.
חוסה מריה (או בקיצור, מריה) הוא פועל בניין. רוסה היא עוזרת בביתם של זוג עשירים. שניהם נפגשים במקרה במרכול בבואנוס איירס ומתאהבים, אבל שכרם הנמוך אינו מאפשר להם לשכור חדר במלון יותר מפעם בשבוע.
נסיעתם של בעלי הבית, הזוג בלינדר, לחופשתם השנתית בקוסטה ריקה "שמה קץ להשפעת הכלכלה על הסקס". בכל בוקר ובכל ערב, רוסה מגניבה את מריה, בניגוד לכל ההוראות, אל הווילה, ו"עכשיו הם עשו אהבה יום-יום, לא רק בשבתות".
האידיליה נקטעת כאשר הזוג בלינדר חוזרים במפתיע מהחופשה, ומריה מפוטר מעבודתו. לאחר שמנהל העבודה באתר הבנייה נרצח, החשד נופל על מריה והוא בוחר להסתתר במקום הכי פחות סביר, בגוב האריות ממש – בתוך הוילה. הוא עולה לקומה הרביעית והעליונה, מוצא חדר פנוי, ומאותו רגע הוא חי כנוכח-נפקד, בלי שאף אחד מדיירי הבית, אפילו לא רוסה, יודע שהוא שם.
בנקודה זו מצטרף לסיפור גיבור חדש – הבית. המגבלות המרחביות בונות את צורת הסיפור. לכאורה, כל פעולותיו של מריה נגזרות מהמקום שבו בחר להמשיך את חייו. המרחב הזר, שבו מריה בתחילה אינו מוצא את דרכו הופך להיות מרחב מוכר, ואפילו המרחב היחידי, עד כדי פחד מיציאה החוצה, וכשמריה יוצא מהבית לכמה שעות, יש לפעולה הזו עוצמה אדירה, כמו לידה, או נחיתה ביבשת זרה.
המרחב המצומצם דוחס את הספר באנרגיה. ביסיו מתאר את מריה כקפיץ אנושי, והדבר נכון גם ביחס לסיפור. כל תנועה, מצומצמת ככל שתהיה, אצורה במתח, והתפרצות היא רק עניין של זמן. "זעם" הוא ספר שכמעט כולו פעולה. בתוך המרחב הצפוף יש המון תנועה – אורחים נכנסים ויוצאים, מעשי פשע ואהבה מתחוללים.
חייו של מריה בבית בלינדר שונים לחלוטין מחייו עד כה. במקום לצאת כל יום מביתו ולנסוע לעבודה שבה ירוויח את לחמו, פשוטו כמשמעו, תנועתו מוגבלת לבית של ארבע קומות, אבל מזונו מובטח. דבר אחד בלבד לא השתנה – אי הנראות שלו.
הקשיים הכלכליים שבלטו בחלקו הראשון של הספר נעלמים כאשר מריה עובר לגור בווילה, אבל בכך מובלט יסוד הרבה יותר חשוב – הפער המעמדי שגורם לאנשים מסוגו של חוסה מריה להיות בלתי נראים. ביסיו אינו הראשון שכותב על כך. רבים מסיפוריו הבלשיים של צ'סטרטון מבוססים על עובדה פשוטה, אנשי שירות ובני מעמדות נמוכים, פשוט אינם נראים על ידי בני המעמדות הגבוהים (ואפילו מעמד הביניים).
כמה פעמים מריה נראה על ידי שוכני הבית אבל הם אינם מבחינים בו, כי בתודעתם הוא לא אמור להימצא בביתם. שני היצורים היחידים שמנהלים איתו מערכת יחסים כלשהיא הם תינוק וידידתו היחידה, חולדה. שקיפותו של חוסה מריה מסבירה את שם הספר, "זעם". חוסר הממשות של מריה הולך ומצטבר בתוכו, ומתפרק כזעם, כפעולה אשר מנכיחה את קיומו בעולם ומותירה בו עקבות.
רוסה אמנם אינה רואה את מריה, אך הוא עוקב אחריה ואפילו משוחח עימה בטלפון בלי שהיא תדע מהיכן הוא מתקשר. הוא מנסה להשאיר נוכחות בחייה, אבל כקול חסר גוף אין לו סיכוי להצליח, ורוסה מוצאת אהוב חדש.
מריה חי כמעין מספר יודע כל. כמי שכל קיומו מצטמצם לצפייה בחייהם של אנשים אחרים ולניסיונות נואשים להשפיע עליהם. רק לקראת סוף הספר הוא מגלה, ואנחנו איתו, שאהובתו ואהבתו מדומיינות לא פחות ממנו, ושהוא חי בפנטזיה של אהבה. הרמזים לכך פזורים לאורך כל הספר. כבר בשורה הראשונה אומר מריה לרוסה, "כשאת נולדת אני בדיוק עמדתי לגמור", והיא עונה לו שהוא לא יכול לזכור דבר כזה. אבל רק לקראת סיום הוא שואל את עצמו את השאלה שכל אוהב צריך לשאול – "האם התאהב ברוסה באותו יום בדיסקו? או שהדבר קרה אחר כך, עם כניסתו לווילה…מתוך הסודיות, באי האפשרות להיות איתה? האם ידע מיהי רוסה? לא. במובן מסוים הוא המציא אותה".
זעם; סרחיו ביסיו; מספרדית: שוש נבון; סמטאות ספרים; 226 עמודים
הרשימה התפרסמה במדור ביקורת הספרים של “עכבר העיר” ב-2 ביוני, 2011.
