מסיבות שונות הכינוי עמלק נשמע בשבוע האחרון פעמים רבות מהרגיל. אולי בגלל חג הפורים המתקרב וללא ספק בקשר להירצחו של אחי, אשתו ושלושה מילדיהם. אז מה עושים עם העמלק הזה?
אזהרה: מי שאינו מחבב מחשבה תיאורטית (או לוליינות לשונית) עשוי להתקשות לקבל את הכתוב להלן. לכן אני מצהיר ומודיע בזאת, שכמיטב המסורת הצרפתית, כל דבריי אינם אלא השערות וספקולציות בעלמא, וכל קשר בינם לבין המציאות ההיסטורית או ההלכתית מקרי בהחלט (או שלא).
אין בכוונתי לדון בשאלה מדוע מלחמתו של עמלק בבני ישראל היוצאים ממצרים דנה אותו להכחדה מוחלטת. אם כי אפשר להניח שהדבר קשור לסתמיות של המלחמה, בפשיטה על עבדים שרק השתחררו ודווקא בחלשים שבהם ("ויזנב בך הנחלשים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא אלהים")
כך או כך, אותי מעניין מה קורה בתקופות מאוחרות הרבה יותר. חוסר יכולת לקיים את המצוה המלבבת וחוסר אפשרות לזהות את הלאום העמלקי הפכו את "עמלק" למעין מסמן צף של הרוע המוחלט. למשל, בחסידות הפך "עמלק" לכינוי נוסף ליצר הרע. זהו מהלך נועז בכל קנה מידה, חישבו לרגע על משמעות הדבר – להפוך את עמלק מעם של רשעים שאותו יש להכרית לחלק בלתי נפרד מהנפש האנושית. זהו הצד החיובי בניתוק המסמן "עמלק" ממסומן ממשי, ואחזור לכך בהמשך.
הצד השלילי מובן מאליו. מרגע ש"עמלק" אינו לאום מובחן, הרי שניתן להצמיד את הכינוי לכל אדם או עם. אם הגרמנים הם עמלק הרי שדינם מיתה, ואם הערבים הם עמלק הרי שהם נידונו להשמדה.
האם ניתן לקיים את מצות "זכור את אשר עשה לך עמלק" ולייחס לה משמעות מעשית, מבלי להידרדר לגזענות שסופה השמדת עם?
מצוות זכירת עמלק היא פרדוקס. יש לזכור את מה שעשה עמלק ולמחות את זכרו מתחת השמיים – לזכור ולהשמיד כל זכר. אבל הפרדוקס אינו מוגבל למצוות הזכרון, אלא למצוות מחיית עמלק עצמה.
המן האגגי מבקש "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד". האגגי הוא, לפחות על פי הפירוש המקובל, מצאצאיו של אגג. אותו מלך עמלקי שהנביא שמואל משסף בגלגל, לאחר ששלח את שאול המלך למצוות מחיית עמלק – "עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו, והמתה מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור".
האם ישנו הבדל בין שמואל להמן? אם עמלק הוא הרוע המוחלט – זה שכל רצונו הוא להשמיד, להרוג ולאבד, הרי שזיהוי עמלק הופך את מי שמקבל על עצמו את מצוות מחיית עמלק לעמלק בעצמו, שהרי הוא מצווה להמית מאיש עד אשה, מעולל עד יונק.
מה שאני מבקש לטעון הוא כי מרגע ש"עמלק" הפך למסמן צף לרוע מוחלט, החלתו על קבוצה כלשהיא, הופכת את מי שעושה זאת לעמלק בעצמו. מצוות מחיית עמלק מחייבת את חיפוש הרוע אבל מונעת מאיתנו לזהות מישהו או משהו כעמלק. עד כדי כך ש"מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק".
תודה רבה לך, מוטי, על הפוסט הזה.
וברגע שעמלק הוכרז כרע המושלם הוא כבר לא יציר האל, שבורא בריות מורכבות.
בעיני עמלק הוא סמן של פחד, ואיבד את משמעותו לגמרי בחלוף הדורות.
מאוד קשה להגיב פה באופן מאוזן לאור הנסיבות, אבל המילים שלך בהלוויה וכאן מזכירות שאפשר להישאר בן אדם בכל מצב, ולא לאבד את חוט השדרה המוסרי שלך.
תודה רבה. משתתף בצערך ובצער המשפחה.