ספרה האחרון של וירג'יניה וולף, "בין המערכות", לא יצא לאור בימי חייה, ובעלה של וירג'יניה, ליאונרד וולף, שיער שלו היתה בחיים בוודאי היתה מכניסה "תיקונים קטנים ושיפורים רבים". ייתכן, אבל במבחר פרקי היומן של וולף, "חירות של רגע", היא כותבת "לי עצמי יש תחושת ניצחון קלה בזכות הספר. אני חושבת שהוא ניסוי מעניין בשיטה חדשה. אני חושבת שהוא תמציתי יותר מן האחרים. חלב שהוסר ממנו עוד שומן, גושיש עשיר יותר, בוודאי טרי יותר מן 'השנים' האומלל ההוא. נהניתי לכתוב כמעט כל עמוד". חובביה של וולף (ומי שלא, אף פעם לא מאוחר להודות בטעות) לא זקוקים להמלצה טובה יותר לקריאת הספר.
עלילת הספר מתרחשת במהלך יום אחד בחודש יוני של שנת 1939, מעט לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, באחוזת פוינטס, אי שם באנגליה. תושבי האזור מתאספים לאחוזה כדי לצפות במסכת השנתית המסורתית, שהכנסותיה קודש להתקנת תאורה חשמלית בכנסיה המקומית.
הדמויות הראשיות בספר הן בעל האחוזה, ברתולומיו אוליבר, אחותו התימהונית למחצה, לוסי סוויתין, בנו ג'יילס וכלתו איזה (Isa). אורחת מזדמנת בשם גברת מנריסה ובן לווייתה, וטיליאם דודג' ומחברת המסכת, מיס לה טרוב. ג'יילס, העובד כברוקר בעיר, כנראה אינו מרוצה מנישואיו, ומפלרטט עם גברת מנריסה הפתיינית. איזה, שאוהבת ושונאת את ג'יילס, מטפחת התאהבות בחוואי בשם רופרט היינס, שפעם אולי הגיש לה ספל תה, אבל העלילה במובנה השגור אינה העיקר.
וולף מזהירה כמעט במפורש מפני ניסיון להבין על מה הספר. לאחר שהמסכת מסתיימת מנסים הצופים להבין את משמעותה, "האם היא התכוונה, כביכול, למשהו נסתר, לתת-מודע כפי שקוראים לזה?..ואם אנחנו נשארים עם שאלות, האם זה לא כישלון, כהצגה? למען האמת, עדיף לי לחוש ביטחון כשמזדמן לי ללכת לתיאטרון, להרגיש שהבנתי את המשמעות.. שכה אחיה, איזה בלגן! נראה שאף אחד לא מצליח לזהות את המכונית שלו".
אם כן, אי אפשר לומר על מה הספר, אבל אפשר לנסות לתאר מה קורה בו, והמילים הקולעות ביותר יהיו שמו, "בין המערכות". ציר העלילה הוא אמנם המסכת המספרת את תולדות אנגליה, אבל עיקר הספר אינו המסכת אלא מה שמתרחש לפניה, אחריה ובין המערכות – לא רק בין מערכות המחזה, אלא גם בין פעולות בני האדם (Between the Acts), ובין שתי מלחמות.
וירג'יניה וולף מפליאה לכתוב את – ולא על – התווך שבין בני האדם. לא זרם תודעה, אלא זרמים של תודעות מרובות. כתיבתה נמצאת ממש בסף שבין האדם לשיחה, במקום שבו מתהווה השיחה בטרם היא לובשת צורה גמורה, בגבול המתפורר שבין הסובייקטים לעולם.
אי אפשר להסביר את הספר, אבל חשוב לומר שמיס לה טרוב, מחברת המסכת, מציגה את ההיסטוריה האנגלית באמצעות מחזות קטנים האופייניים לתקופות שונות. במובנים רבים, מיס לה טרוב היא בת דמותה של וולף, ו"בין המערכות" הוא תמונתה של אנגליה כפי שוולף רואה אותה. אבל הוא הרבה יותר מזה. בעמודים האחרונים של הספר ההקבלה בין המסכת לספר אמנם הולכת ומתחזקת, אך ממש בסיום מבצעת וולף נס קטן ומצילה את החיים מפני אחיזתה הטוטלית של הספרות בארבע מילים פשוטות, "והמסך עלה. והם דיברו".
כדאי מאד לקרוא את "בין המערכות" במקביל לקריאת "חירות של רגע". לא תמצאו ביומנים הסברים לספר – וולף אינה האדם שיתדרדר לוולגריות כזו – אבל אפשר ללמוד על האופן שבו וולף בונה את הדימויים הספרותיים שלה, ולראות את הרקע החברתי שאותו היא מתארת בספריה. מעבר לכך, יומניה של וולף הם יצירה ספרותית בעלת ערך בפני עצמה, ולעתים דווקא היצירה הספרותית מוסיפה על היומן. ב"בין המערכות", לוסי סוויתין הקוראת ספר על תולדות העולם מדמיינת לעצמה את כדור הארץ הפרה היסטורי, ואת כיכר פיקדילי מכוסה ביערות רודודנדרון. המילים האחרונות שכתבה וולף ביומנה בטרם התאבדה הן "ל' (ליאונרד וולף) מטפל בשיחי הרודודנדרון".
“בין המערכות”; מאת וירג'יניה וולף; מאנגלית: שרון פרמינגר; פן הוצאה לאור, ידיעות ספרים; 174 עמודים; 88 שקלים.
“חירות של רגע – פרקי יומן”; מאת וירג'יניה וולף; מאנגלית: אלינוער ברגר; הוצאת כתר; 704 עמודים; 119 שקלים.
הרשימה התפרסמה במדור ביקורת הספרים של “עכבר העיר” ב-10 בפברואר, 2011.