אני אוהב מאד את שלום גד, ואלבומו האחרון, קוץ ברוח, נהדר בעיניי. בכל זאת, לא תכננתי להגיע הערב להופעה של שלום ב"אוגנדה" – היו לנו תוכניות אחרות. גם לאחר שמצאנו את עצמנו ב"אוגנדה", חמש דקות לפני תחילת ההופעה, עדיין לא החלטנו אם להישאר, וכשסוף סוף החלטנו כבר לא היה מקום בפנים, ונאלצנו להסתפק במראה חלקי בלבד של שלום והמלווה הנצחי שלו, אלי שאולי.
ולמרות כל זאת, זו היתה אחת ההופעות הטובות ביותר של שלום גד שראיתי אי פעם. שלום הוא רוקר שנאלץ להופיע במקומות קטנים (אוגנדה יכול להכיל 30 איש הדחוסים בצפיפות זה על גבי זה), כשרק אלי שאולי מלווה אותו בגיטרה חשמלית. כתוצאה מכך, השילוב הנפלא ששלום יוצר בשיריו בין עדינות ועוצמה מתקשה לבוא לידי ביטוי מלא ברוב הופעותיו.
משהו היה שונה היום. שלום בחר להפר את האיזון, ולהדגיש את היסוד העדין והמינורי של שיריו. הוא ואלי התאימו את הנגינה שלהם לחלל ה"אוגנדה", והנמיכו את הווליום, ושירתו, העדינה ממילא, של שלום קיבלה את המקום הראוי לה. שלום ביצע את כל שירי "קוץ ברוח" בצורה שלא עוררה כמיהה להופעת להקה מלאה, ניגן כמה שירים חדשים ונהדרים המיועדים לאלבום הבא (ואם כבר מדברים על השירים החדשים, נדמה שאחד מהם מתכתב עם 405 של יוסי בבליקי ופונץ', וזו לא הפעם הראשונה ששלום כותב שירי תגובה לבבליקי), והוסיף ביצוע נפלא ל"רוע לב". להדרן קיבלנו את הגירסה המינורית של "גיהנום, גן עדן והאשה של סמי". "כביסה" ו"מלכת בני ברק" השלימו הופעה מושלמת.
בפעם הבאה שיש לכם תוכניות, בטלו אותן ולכו להופעה של שלום גד.
