בדש הספר, "דברים מוזרים קורים", נכתב שהמחברת, קלי לינק,זכתה במסע חינם סביב העולם אחרי שענתה על השאלה "למה את רוצה לנסוע סביב העולם?". התשובה שלה היתה: כי אי אפשר לנסוע דרכו. אנקדוטה זו מציירת את דמותה של קלי לינק כבחורה מגניבה שכותבת סיפורים מצחיקים, אבל כששנינה זו מופיעה בתוך הספר, היא אינה משעשעת כלל.
אל תתפתו להאמין להבטחות. קריאה בעמוד האחורי של כריכת אוסף הסיפורים, "דברים מוזרים קורים", מאת קלי לינק עלולה ליצור רושם שסיפוריה הקצרים של קלי לינק הם שעשוע לא מזיק, שאין מתאים ממנו לקריאה לפני השינה. זה נכון, בתנאי שאתם אוהבים סיוטים, ומחבבים לילות ללא שינה.
קלי לינק כותבת סיפורי אימה, אבל לא מהזן הפורנוגרפי של סטיבן קינג, אלא משהו מפחיד ומטריד הרבה יותר. על פני השטח אין שום דבר מעורר אימה בסיפורים, אבל לינק מצליחה להעלות למודעות את האימה השרויה בחיי היום יום – זו שאנו מצליחים להדחיק בהצלחה בשעות הערות שלנו, זו שלעתים באה וטורפת את שנתנו.
לינק מצליחה לעשות זאת באמצעות שימוש מתוחכם באגדות ובמיתוסים. ב"יסודות הטוטליטריות" כותבת חנה ארנדט, "אגדות מושכות את המשובח ביותר של תקופתנו, כפי שאידאלוגיות מושכות את הממוצע, וכפי שהסיפורים הנלחשים מפה לאוזן בדבר הכוחות החשאיים המפחידים שמאחורי הקלעים (קונספירציות) מפתים את הרע ביותר".
האגדות, טוענת ארנדט, מעניקות לנו הסבר ופרשנות של העבר. הן "אמת שמעבר למציאות, וזכירה שמעבר לזכרונות". סיפורי האגדה של לינק הן זכירה שמעבר לזכרונות, בין השאר כיוון שהיא כמעט אינה משתמשת באגדות הזכורות והידועות ביותר, אלא דווקא באלו שקראנו בילדותנו, וזכורות לנו במעומעם.
הסיפורים ב"דברים מוזרים קורים" הם אגדות זכורות למחצה ומאורעות היסטוריים נשכחים. למשל, סיפוריו של אנדרסן על מלכת הקרח, גרדה וקאי, והאגדה על שתים עשרה הנסיכות הנעלמות כל לילה, ומבלות את נעליהן בריקוד, או סיפורה של משלחת דונר – חבורת חלוצים מקליפורניה שנלכדה בסופת שלג בסיירה נוואדה ב-1846, וחבריה אכלו את בשר המתים על מנת לשרוד.
גם כאשר לינק מתייחסת לאגדות ידועות יותר כמו סינדרלה או המיתולוגיה היוונית היא מצליחה להעניק להם פירוש מבריק ומקורי. לינק מעבירה חלקי אגדות לימינו, יוצרת אגדות חדשות ומצליחה להשכיח מאיתנו את האגדה המקורית רק כדי לחזור אליה לקראת סוף הסיפור ולהעניק לה צורה חדשה.
סיפוריה של לינק עוסקים במשפחתיות, בזוגיות, באובדן הורים או בפרידה מבן זוג – מאורעות המהווים את הכוח המניע של אגדות רבות, אולם בשונה מסיפורי האגדות, לינק משתמשת בתנועה הסיפורית קדימה כדי לחזור אחורה, ולחקור את נקודת הראשית של הסיפורים הללו.
לינק אינה מוכנה לקבל שום דבר כמובן מאליו. כמו הבלשית הצעירה בסיפור הנושא שם זה היא שואלת "לדוגמא, תריסר הנסיכות המרקדות. אם אביהן באמת רצה לעצור אותן, מדוע לא אסר על סנדלר החצר להכין להן עוד נעלי ריקוד? למה הן צריכות לרדת מתחת לפני האדמה כדי לרקוד? אין להן אולם נשפים? הן אוהבות לרקוד, או שבסתר ליבן הן מרגישות הקלה כשתופסים אותן?" (238).
"זה עוד משהו בקשר לספרות, בעיקר באגדות. האמא בדרך כלל נעדרת (238)", אומרת המספרת ב"הבלשית הצעירה". חקירת נקודת המוצא של האגדה מאפשרת ללינק לא רק לפרש מחדש את האגדה, אלא את התרבות שיצרה אותה וקוראת בה עד היום. באיזו תרבות, שואלת לינק, בנות צריכות לאבד את אמותיהן כדי שיהיה סיפור לספר? מדוע גרטה צריכה לחפש את קאי שעזב אותה?
האובדן והפרידה המהווים את הכוח המניע של סיפורי אגדות רבים כל כך הם מוקד למחקר בסיפורים כמו "הבלשית הצעירה" ו"כובע המומחה". בסיפורים אחרים, כגון "שיעורי תעופה", "מים מגב של כלב שחור" ו"תרגילים בהיעלמות", לינק בודקת את הכוחות המחברים יחד בני אדם.
אבל, יותר משיש לפנינו מחקר תרבותי או פירוש חדש לאגדות, לינק משתמשת בפנטזיה כדי לדבר על העולם הריאלי שלנו, ומראה לנו שמקור האימה אינו בעל-טבעי אלא בחיי היום יום – בפשרות שאנו נאלצים לעשות, ובמחיר שאנו והסובבים אותנו משלמים על בחירותינו.
האם הנסיך בחר באמת בסינדרלה הנכונה? האם גרדה עשתה נכון כשיצאה בעקבות קאי ומלכת הקרח? לינק מצליחה להעניק דמות קונקרטית לאימה המניעה את אגדות ילדותנו, ומצביעה על כך, שלעתים אנו חוששים ממי שאפשר לבטוח בו, ונותנים אמון דווקא במה שיכול להחריב את חיינו.
בפרפרזה על דבריה של ארנדט, סיפורי האגדה של לינק משובחים, דווקא מפני שהם מעלים למודעות את הכוחות החשאיים שמתחת לפני השטח, ונותנים להם דמות קונקרטית.
קלי לינק; דברים מוזרים קורים; מאנגלית: דבי אילון; הוצאת בבל; 258 עמודים
התפרסם במדור הספרים של "עכבר העיר" ב-18 במארס, 2010
