לפני יותר מ-10 שנים כתבתי עבודה אקדמית שכולה – מאל"ף ועד ת"ו – בדיה. היה זה בקורס לכתיבה אקדמית באנגלית, כאשר התבקשנו לכתוב חיבור אקדמי על נושא כלשהוא לפי בחירתנו. חיבורי עסק בתולדות העיסוק הפילוסופי בשאלה האם קווים ישרים קיימים במציאות או שהם אינם אלא אידיאל אשר אינו יכול להתממש בעולמנו הפיזי. סקרתי את המחשבה הרבה שהוקדשה לדיון בשאלה זו – החל מהפילוסופים היוונים דרך אבות הכנסייה, הפילוסופיה הקנטיאנית והניאו קנטיאנית וכלה בפוסט מודרניזם ובהגות המגדרית. העבודה התקבלה ללא ערעור, מלבד הערה אודות הביביליוגרפיה המצומצמת מדי (והבדויה לחלוטין).
למרות מעשה המרמה, הרי שמידה מסוימת של אמת היתה מצויה בעבודה – אמת שלא ניתן היה לכתוב בדרך אחרת. באמצעות מעשה הבדיון יכולתי לומר דברים אמיתיים אודות קווים ישרים ועקומים, שלא יכולתי לומר אילו הייתי כבול לסד האמינות האקדמית. ללמדך, שלפעמים הדרך הקצרה ביותר אל האמת היא הקו העקום.
הבדיון מאפשר לנו לומר בעקיפין דברים אמיתיים מאד על העולם הממשי, והמקבילה הספרותית של מחבר הבדיון הוא הנוכל. לכן, למרות מוסריותו המפוקפקת, הנוכל הוא אחד הטיפוסים הספרותיים החביבים עלי ביותר – הרמאי שמביט על העולם מהצד, ובאמצעות ומעשי ההונאה שלו קורע את המסווה המוטל על פניו.
"זבוב ספרדי" מאת ויל פרגוסון הוא דוגמא מוצלחת לספר כזה. גיבור הספר, ג'ק מגרירי, מגלה במקרה את כשרונו הטבעי למעשי נוכלות, ומצטרף לצמד נוכלים ותיקים ממנו למסע של הונאה ומרמה לרוחב ארה"ב. זאת, על רקע המשבר הכלכלי החמור בתולדות ארה"ב ועלייתה של גרמניה הנאצית ובעלות בריתה.
נקודת החולשה המרכזית של הספר היא דמותו של המספר, שאמינותה לוקה מעט בחסר. זה המקום להעיר על אמצעי ספרותי מפוקפק שצבר פופולאריות מוגזמת בשנים האחרונות – המספר הגאון. ג'ק מגרירי הוא גאון גבוה ושרירי, השולט במידה שווה בשתי ידיו, ושסגולותיו השכליות המופלאות מאפשרות לו לערוך חישובים מתמטיים סבוכים, לדון בשאלות תיאלוגיות עמוקות, להבין את רזי הפוליטיקה, ולרכוש השכלה רחבה מתוך מצאי הספרים הנרחב של העיירה הנידחת, שבה הוא מתגורר, וזאת, תוך כדי חיזור אחר ביתה המושכת של הספרנית המקומית חמוצת הפנים.
דמות המספר הכל יכול מאפשרת לפרגוסון לתאר כיצד מגרירי מזנק בקלות מהרהורים פילוסופיים ואתיים למעשי מרמה מבריקים. זהו טכסיס שקוף מדי, אולם אם מתעלמים מנקודה מעט בעייתית זו, הרי שפרגוסון הצליח לכתוב ספר מתח מבדר, ובתוך כך לומר גם משהו משמעותי על העולם, המונע על ידי תאוות הבצע של בני האדם.
מעשי המרמה של השלישיה – הנוכלים הוותיקים והנוכל הטירון – הולכים ומשתכללים. הם מהמרים על סכומים יותר ויותר גדולים, וככל שקנה המידה של מעשי המרמה גדול יותר, כך הם הולכים ונדמים לעסקים לגיטימיים, הגוזלים את כספם של בני אדם בדרכים חוקיות. בחלקו האחרון של הספר מנסים גיבורינו לעסוק במסחר בסחורות עתידיות, אולם הם אינם מצליחים לרמות אף לקוח, כיוון שאנשי העסקים שעימם הם באים במגע אינם מתפתים – רמאי יודע לזהות רמאי, רומז לנו פרגוסון.
המרמה אינה מתחילה בהצטרפות לצמד הנוכלים, אלא הרבה קודם לכן. אביו של מגרירי נופל קורבן לתרמית המבטיחה לו חלק בירושתו הדמיונית של סיר פרנסיס דרייק, והעיירה הקטנה שבה מגרירי נולד הוקמה כאשר צמד נוכלים מכר זכיונות לכריית כסף במקום. כאשר התברר שמדובר במרמה, שונה שמה של העיירה והיא נקראה על שמו של גיבור אגדי שמעולם לא חי, רק כדי למחוק את זכר הבושה.
פרגוסון מעמיד זה מול זה את ההימור ואת המוסר. בתחילת הספר קורא מגריר בספריה על הפילוסוף הצרפתי, בליז פסקל, שטען כי יש להאמין באלוהים. זאת, כיוון שההפסד הכרוך בהימור מוטעה על קיומו של אלהים קטן לאין ערוך מההפסד הכרוך בהימור מוטעה על אי קיומו. פסקל מהווה עבור מגרירי את המודל לחיים לא מוסריים, שבהם ההימור והתקווה לרווח הם שמכתיבים את התנהגותו של האדם. פרגוסון מצייר תמונה פסימית של עולם המונע על ידי תאוות הרווח של בני אדם, אשראינם מוכנים להסתכן בהפסד, אבל רוצים מאד להרוויח, ואת תאוות הרווח הזו מנצל הנוכל המביא לנפילתם.
מדי פעם רומז המחבר על מקרים יוצאי דופן, כמו מדיניות הניו דיל של רוזבלט, שאף אחד אינו מאמין בסיכויי הצלחתה, אבל הנסיונות העקביים להגשמתה הם שמבטיחים את הישרדותה והצלחתה של ארה"ב. אם יש מסר בספר הרי הוא זה – שתאוות הרווח והחשש מהפסד מפילים אותנו פעם אחר פעם, בעוד שהפעולה האלטרואיסטית הנעשית מתוך שיקול מוסרי, גם אם לא תהפוך אותנו לעשירים, הרי שהיא תמנע אותנו מלאבד את מה שיש לנו.
זבוב ספרדי; ויל פרגוסון; מאנגלית: איריס ברעם; הוצאת כתר; 453 עמודים
הרשימה התפרסמה במדור ביקורת הספרים של עכבר העיר ב-18 בפברואר 2010
