"קרה משהו שבסופו של דבר ייצא לטובה – ואין שמחה כהתרת הספקות. אין לי מילים להסביר איך אני אני חש שהקדוש-ברוך-הוא מוביל אותי ואוחז בי כדי להגיע לשלב הנכון. לשמחה יש כמה דרגות, שהקשה שבהן היא שמחה בייסורים. זוהי שמחה שצריך ללמוד ולהגיע אליה".
אלו חלק מהדברים שאמר אתמול (הרב?) מרדכי (מוטי) אילון בתגובה להאשמות נגדו, וכל מי שמכיר קצת את הרטוריקה השגורה בפי רבני הציונות הדתית יכול לזהות אותה בדברי אילון.
מאז חתימת הסכמי השלום עם מצרים, דרך תקופת אוסלו ועד ההתנתקות, הההגות הקוקניקית נדרשה להשקיע מאמץ רב כדי להסביר כיצד התרחשויות אלו עולות בקנה אחת עם התפיסה ההיסטורית שלפיה מדינת ישראל היא "ראשית צמיחת גאולתנו", וארץ ישראל (השלמה) תהיה בידינו לנצח.
אסטרטגיית ההסבר כוללת שני כלים מרכזיים. מצד אחד, כל מי שפועל בניגוד לאידאולוגיה הקוקניקית (ופועל למסירת חלקי אדמה קדושים לידי זרים) הוא אויב ומזיק. לכן אין צורך להסביר את מעשיו, ואפשר להתעלם ממנו (במקרה הטוב). מנגד, ככל משבר הוא שלב הכרחי בדרך לגאולה, ואיננו יכולים להסביר את התוכנית האלוהית הכללית. בצורה כזו, רבני הציונות הדתית פוטרים את עצמם מנתינת הסבר רציני להתרחשויות ההיסטוריות.
מעניין לראות כיצד אילון משתמש ברטוריקה השחוקה הזו, מיישם אותה על עצמו, ובכך מעניק לה פירוש חדש ומרענן. אילון אומר לחסידיו (השוטים) שמתוך המשבר תצמח שמחה גדולה, ולכן אין צורך להתייחס להאשמות ברצינות. באותה עת, למרות הדיבורים על אהבה, אויביו של אילון הם המן (שרצה לחסל את עם ישראל) ו(מרדכי) אילון הוא לא פחות מאשר מרדכי היהודי שיגאל את עם ישראל.
אפשר לומר שמדובר כאן בבעיה אישיותית של מרדכי אילון, שמתבלבל בין הציבורי לפרטי, ויתכן שמדובר בתופעה רחבה יותר. במשך שנים הרגילו רבני הציונות הדתית את קהלם לראות את עצמו כייצוג האותנטי והאמיתי היחיד של עמישראל. כתוצאה מכך, כל מעשה שפגע באינטרסים של הציבור הקדוש הזה התפרש כנסיון מכוון לפגוע בעם ישראל. דבריו של מוטי אילון ממחישים כיצד חוסר היכולת להכיר במציאות ולהבין את מקומה של הציונות הדתית כקבוצה אחת בחברה מתגלגל לחוסר יכולת להבחין בין הציבורי לפרטי, גם כאשר מדובר בשערוריית מין.
ניראה לי מוטי שאתה לא מבין: התרת הספקות משמעותה יציאה מהארון. האויבים הם אלה שחושבים שאהבה חד מינית נחותה מאהבה רגילה, אשר היא טהורה כמו אהבת הארץ.
האמת שכל ההומו אירוטיקה של נערי הגבעות באמת התחילה לעורר אצלי שאלות. עכשו הכל מובן.
אני מסכים בסה"כ עם הנאמר למרות שמה שנראה לי כהברקה האמיתית שלך כאן היא בחשיפת הזיהוי שלו את עצמו עם מרדכי היהודי ואת רודפיו כהמן (עמלק). מוטי אילון כבר שנים רואה בדמותו של מרדכי היהודי מודל לחיקוי ולא לחינם נקראים חידושיו "תכלת מרדכי" . מי יודע אם הדבר קשור לעובדה שהוא רואה עצמו כטלית שכולה תכלת אך למעשה בטלית זו נעוצים זרעיה של מחלוקת גדולה הרבה יותר שמביאה בכנפיה שרופים ובלועים….
יפה אמרת! באמת נראה שהדיאלקטיקה של הגאולה פועלת גם כאן, וכל ירידה היא לצורך עליה (וצורך גבוה). לפחות אנחנו לא שומעים במקום הגיון קוקניקי הגיון שבתאי על העלאת ניצוצות מתוך הטומאה…